מיניות ותפקוד מיני בקרב צעירים חולי סרטן

להיות חולה בסרטן זה לא מתאים ולא פאן לא כשאנחנו ילדים, מתבגרים, מבוגרים ובטח לא כשאנחנו צעירים. המציאות החדשה משנה סדרי עולם גם אם “רק” לתקופה מוגבלת. עם גילוי המחלה אנחנו מוסתים ממסלול החיים בתחומים רבים ונאלצים לשנות הרגלים, להתפשר על דברים ולוותר על הנאות. אנחנו לא יכולים לאכול את מה שאנחנו רוצים, לא לבלות כפי שהיינו רגילים לבלות ופתאום היכולת ליצור מפגש אינטימי נהיית מורכבת וקשה הרבה יותר.

בנוסף, אנחנו לעיתים מאבדים תפקודים מסוימים ומתקשים לחשוב שיש אופציות אחרות טובות לפחות באותה מידה. יש תחושה שזה מחיר “שצריך לשלם” כדי לחיות. אז נכון שהקשיים בתפקוד המיני הם אוניברסליים (שינויים בחשק המיני, בעוררות, זקפה ולחות נרתיקית, ביכולת לחוות אורגזמה ושפיכה) אבל צעירים החולים במחלת הסרטן מתמודדים עם קשיים הקשורים במיניותם הייחודיים להם.

היכולת להיות פרודוקטיבי (פורה) בעלת השפעה על הדימוי העצמי והערך העצמי, ובהתאם לכך מי ומה אני “שווה במיטה”. תדירות המפגשים המיניים עשויה להשתנות והפער בין המצוי למה שהיה קודם למחלה גדול, מכביד, משמעותי ועשוי לפתח תחושה של העדר אטרקטיביות בקרב שני בני הזוג. מהצד השני, ישנם צעירים הממשיכים להיות פעילים מינית אבל העובדה שלתפיסתם אינם פוריים יותר מורידה את שכיחות השימוש באמצעי מניעה וחושפת להדבקות במחלות מין.

צעירים החולים בסרטן זקוקים ללגיטימציה להעלות את הנושא כחלק מהטיפול במחלה עצמה, הם זקוקים למידע בתחום המיניות, התפקוד המיני והפריון: מה זמני? מה קבוע? ומה נגרם ממה?

צעירים מהקהילה הלהטבי”ת זקוקים למרחב מוגן להיחשף, להבטחה על שמירת סודיות. לרבים קשה ומפחיד לצאת מהארון בפני אנשי הצוות המטפל מחשש שיגרמו לרתיעה מצד הצוות, שיקבלו טיפול פחות טוב, שיחשפו, שבני הזוג יחשפו או שיקבלו פחות הכרה בסטטוס שלהם.

לצד העלייה בעיסוק בצרכים של צעירים חולים בסרטן, וההבנה שצעירים רבים עסוקים ומוטרדים מהשפעת המחלה והטיפול בה על חיי המין שלהם כבר בשלבי התמודדות ראשונים עם המחלה, המערכת הרפואית לא ערוכה כיום לטיפול בצעירים, בהיבטים הללו בזמן הגילוי, הטיפול ולאחריו וזה משהו שחייב להשתנות. צעירים חולים בסרטן צריכים לקבל הפנייה לייעוץ מיני כחלק בלתי נפרד מפרוטוקול הטיפולים שלהם. המדינה חייבת להכשיר אנשי צוות ומטפלים שיוכלו לתת מענה לצעירים בנושאי מיניות, לייצר תוכן נגיש, להשקיע במחקרים וכד’.

אם תשאלו אותי? המיניות שלנו היא פאזל המורכב מ- 1000 חלקים, וגם אם חלק אחד חסר עדיין אפשר לראות את התמונה בבירור ואף ליהנות מהרכבת הפאזל ומהתמונה הכללית.

עם הזמן והניסיון, הבנתי את הצורך האמיתי, הממשי והקיומי של אדם במגע, בחום וקירבה. הבנתי שאדם יכול להיות “מאד חולה בסרטן” אבל מאוד בריא במיניות שלו. למעשה, אין מצב שיכול לקחת מהאדם את היכולת לייצר אינטימיות או מיניות אם ירצה בכך, אם יהיה לו שותף לרעיון הזה. לצורך כך חשובה תקשורת שתאפשר להביע, להבין ולאפיין את הצורך והיכולת המשתנה בהתאם למצב הפיזי או הרגשי בו נמצא האדם.

————————————–

שרון פלג נשר מטפלת מינית, אחות אונקולוגית ויועצת לחלאסרטן