יומנה של מנהלת משא״ב

פרק 3 | לספר לבוס על הסרטן

״אם אנשים לא תומכים בך בזמנים הקשים, לא מגיע להם להיות איתך גם בזמנים הטובים״. אני לא יודעת מאיפה הציטוט אבל אימצתי אותו לחיים!

לא ידעתי מתי ואיך לספר למנהל שלי שחליתי בסרטן. פשוט הרגשתי והחלטתי מתי נכון לי.
אחרי כל הבדיקות, כשהכל קיבל ודאות הזויה והייתי זקוקה לחוות דעת עבור הפרוטוקול, אמרתי לו שאני רוצה לדבר איתו מחוץ למשרד.
נפגשנו בחוץ, ביום שמשי, קצת לפני הצהריים כשכולם יורדים לאכול. לא ידעתי למה לצפות אבל קיבלתי חיבוק והבטחה ״שהכל יהיה בסדר״.

מכיוון שקשה מאוד להסתיר סרטן, זאת לא הייתה אופציה, לכן המסקנה שלי היא שכדאי לספר לפני שמתחילים טיפולים ותהליכים כדי לקבל מערכת תומכת, שתעזור לכם לעבור את התקופה. אם משהו או מישהו במערכת הזו לא תומך, כנראה שהמקום שלכם הוא לא איתה וזה הזמן לעזוב.

אני רציתי להמשיך בשגרה של החיים שלי וזה כלל עבודה.
לומר שהכל היה דבש? ממש לא… היו תקופות שהמעסיק גרם לי להרגיש לא בסדר שאני נשארת בבית, או שהוא הלך לקראתי יותר מדי. בדיעבד, אם לא הייתי חולה סביר להניח שהייתי מחפשת מקום אחר יותר מהר ממה שקרה בפועל.
לרגעים, גם חשבתי על האפשרות של להישאר בבית כל התקופה, אבל מהר מאוד הגעתי למסקנה שעבורי, וורקהוליסטית, זה יהיה קטסטרופה.

יש כאלו שמאבדים כשירות ולא יכולים לעבוד כלל, אבל בגלל שכן יכולתי לתפקד באופן חלקי (מדלגת על הימים שהייתי בעילפון אחרי טיפולים…), המשכתי לעשות הכל כדי לשמר את זה.

כדאי שתבדקו את הזכויות שלכם. האם אתם יכולים לרדת באחוזי משרה? לנצל ימי מחלה צבורים/חופש? כמובן שאפשר לקבל זכויות של ביטוח לאומי יחד עם אובדן כושר עבודה ולהבריא בשקט (זה מציעה לבדוק ב״כל זכות״). אצלי, זה לא היה על הפרק.

תתכוננו ותיערכו לשיחה כזו מראש – למשל, אם התפקיד כולל נסיעות (בהנחה שאין קורונה בעולם) לא תוכלו לטוס וזה משפיע על מבנה ותכולת התפקיד. תבואו עם אלטרנטיבה ואל תתייאשו לפני שניסיתם. לפעמים גם למנהלים יש פתרונות יצירתיים (דרך אגב – גם אני לא טסתי בכל התקופה הזו והסתדרתי עם פגישות בזום, הרבה לפני שזה הפך לנחלת הכלל).

אל תפחדו! לפעמים הפחד מלספר יותר גרוע מהמחלה עצמה והוא יכול להשפיע על ההחלמה שלנו. אני חושבת שהבריאות הנפשית לא פחות חשובה להחלמה מהבריאות הפיזית שלנו.

טוב לדעת שאנחנו חיוניים ותורמים, להרגיש שיש משימות ואנשים שתלויים בנו במקום העבודה ולרצות לשמור על שפיות ושגרה.
אני בעד להמשיך לעבוד ככל הניתן, להיות כנים עם המצב הבריאותי ומה אתם צריכים בתהליך הטיפולים וההחלמה ולהבהיר יחד עם המעסיק איזו מסגרת תתאים.
תמצאו לכם את נקודות האור שהכי מתאימות לכם ופשוט תעשו מה שעושה לכם טוב,
עבודה זה שפיות (לפחות רוב הזמן).

——————–
הכותבת היא מעיין כהן חזיז, מנהלת משאבי אנוש בעלת 20 שנות ניסיון, בוגרת סרטן השד.
יש לכם שאלות בנושאי קריירה? רוצים חזור למעגל העבודה? הצטרפו לקבוצת חלאסרטן – חוזרים לעבודה