איך חוזרים לעבודה עכשיו?

ה״חזרה לשגרה״ אחרי הסרטן קשה ומאתגרת. מבחינת הסביבה – ״החלמתם״. עכשיו אתם ״בסדר״. הכל יכול לחזור אחורה כאילו כלום לא קרה. אצלכם? הכל מבולבל. מפוחד. חדש. מלחיץ. ובעיקר, ממש לא ״בסדר״. אחת הציפיות ואחד הדברים שמקושרים יותר מהכל לחזרה לשגרה הוא נושא החזרה לעבודה. על פניו, נשמע פשוט. בפועל? מורכב מאוד.

רוני קרת, בוגרת קהילת חלאסרטן והמקימה של תכנית ״חוזרים לעבודה״ ורויטל פלד, מנכ״לית שותפה בחברת ״שורשים״, ייעוץ ופיתוח ארגוני מלוות מחלימים בדרכם חזרה לעבודה ומספרות על בסיס ניסיון אישי ומפגש עם מחלימים, למה זה כל כך קשה ומורכב ומה אפשר לעשות כדי לצלוח את האתגר הזה.

*רוצים לחזור לעבודה ולא יודעים איך? הצטרפו לתכנית ״חזרה לעבודה״ של חלאסרטן*

מחולה ל״בריא״

בתהליך גילוי המחלה מיד מתגבשת אצלנו זהות חדשה: זהות החולה.
סדר היום משתנה, רובנו עוזבים את מקום העבודה לתקופת הטיפולים, והיום מתמלא בביקורים בבית החולים, בבתי מרקחת, במנוחה בבית ובסידורים בירוקרטיים. בזמן המחלה, אנחנו מקבלים 100% אחוזי נכות ו״זוכים״ להטבות ולהקלות שמגיעות עם הסטטוס החדש ״נכה״. בתום תקופת הטיפולים, בבת אחת אנחנו צריך לאמץ לעצמנו זהות חדשה, זהות של ״בריאים״, ולוותר על זכויות היתר שקיבלנו במהלך המחלה. לרובנו, זאת משימה קשה ומורכבת ואנחנו ״נתקעים״ בסטטוס המחלים: בין חולים לבריאים, בין ״נזקקים״ ל״עצמאיים״. החזרה לעבודה יכולה לסמן לרובנו את הוויתור על סטטוס המחלים וחזרה אמתית לחיים, ולכן רבים מתמהמהים בסגירת הפרק הזה בחייהם ולא חוזרים לתפקוד מלא בתחום התעסוקה.

למה קשה לנו כל כך לחזור לעניינים?

ירידה בתחושת המסוגלות העצמית
מחלימים רבים מעידים על עצמם שמאז תקופת המחלה המסוגלות האישית שלהם פחתה, הן בהיבט הפיזי והן בהיבטים הרגשיים והקוגניטיביים. הם מספרים שברמה הפיזית כוחם נחלש ושיכולות הריכוז והזיכרון שלהם פחתו ותחושה זו עומדת בפער מתחושת הביטחון ביכולות אלה לפני המחלה.

אנחנו נמצאים בתחושה אמביוולנטית, מצד אחד רוצים, מעזים ומרשים לעצמנו לחלום על משרת העתיד שלנו, ומצד שני אנחנו לא כל כך בטוחים שנוכל למלא אותה בדרך אופטימלית. המחשבה שאנחנו לא יכולים ולכן גם לא ראויים לעבוד במשרת חלומותינו, עשויה להגביל ולעכב אותנו בתהליך להשגתה.

הבשורות הטובות הן, שברוב המקרים המחשבות הן אלו שמגבילות אותנו, ולא רק המציאות הממשית כפי שהיא.

שינויים פיזיים
לרובנו, ייקח בין 6-12 חודשים להיראות ״בריאים״. חלק מאיתנו איבדו את השיער בתהליך הטיפול הכימותרפי, השילו רבות ממשקלם בעקבות טיפול אגרסיבי או לחלופין עלו במשקל בעקבות קבלת סטרואידים. השינוי הפיזי מעכב את החזרה לשוק העבודה מחשש לאופן שבו תקבל אותנו הסביבה החדשה או הסביבה הישנה, שרגילה לראות אותנו כאנשים שהיינו לפני המחלה.

איפה החיבוק שלי?
בתקופת המחלה היינו עטופים בסיוע של החברים והמשפחה. רבות ממטלות הבית והטיפול בילדים נעשה על-ידי בן הזוג או ההורים, אוכל קיבלנו מחברים, ובכלל הסביבה התגייסה לטפל בנו. בתקופת ההחלמה החיבוק ״מתנדף״ ואנחנו נשארים ״לבד״. ההנחה היא שאנחנו אמורים ״לחזור לעצמנו״, ולכן הסביבה מנסה לעודד אותנו לעשות פעולות לבד מיד לאחר קבלת ההודעה מהרופא כי אין סימן יותר לסרטן.

תעצרו את הרכבת אני רוצה לרדת
היציאה שלנו משוק העבודה יכולה להיות בין כמה חודשים לכמה שנים. השוק זז מהר ומתפתח, ורבים מאיתנו מרגישים שהם לא ״עומדים בקצב״. נפתח פער גדול מדי בקורות החיים שלנו, ואנחנו נמנעים לשוב לשוק העבודה במשך תקופה ארוכה לאחר ההחלמה, מה שמקשה עלינו עוד יותר למצוא עבודה אחרי כמה שנים ״מחוץ למרוץ״.

התמודדות עם המחלה – לשתף או להסתיר?

אחת השאלות המרכזיות שמעסיקות אותנו היא ההתלבטות האם לחשוף בפני המעסיק הפוטנציאלי את העבודה שאנחנו מחלימים מסרטן או להסתיר את זה.
כי אם נשתף, המעסיק עלול לחשוב בתבנית של "חולה הוא חלש", ובכך למנוע מאיתנו את האפשרות להזדמנות תעסוקתית ראויה. מצד שני, בואו. חלינו בסרטן וההתמודדות איתו מעידה על יכולת התמדה, נחישות, עמידה במצבי לחץ, חשיבה חיובית חזקה, כח סבל והתמודדות עם מצבים מורכבים של חוסר וודאות וכאב, סבלנות וסובלנות, קור רוח, אמונה חזקה, דבקות במטרה, ומוטיבציית חיים שיפתחו דלתות ואפשרויות רבות. אנחנו נכס!

והמעסיק מה איתו?

הרי יש גם את הצד של המעסקים והם איך לומר, לא תמיד ששים להעסיק חולה בסרטן או מחלים. בורות סביב המחלה יוצרת תמונה של סרטן=מוות, ורבים אינם רוצים להכניס את העסק שלהם ל״מיטה חולה״. הם גם חוששים מהיעדרויות רבות בעקבות הטיפולים – ביקורים בבתי החולים, היעדרויות בעקבות תופעות הלוואי וגם כמובן לאחר ההחלמה – היעדרויות לצורך בדיקות מעקב שגרתיות.
המעסיקים מחפשים עובדים ש״יתאבדו״ על המשרה אבל אנחנו? עם כל הכבוד, מעדיפים לחזור לעבודה בהדרגה, אולי בחצי משרה, מקפידים יותר מבעבר על איזון בין חיים אישיים לעבודה, ולא מוכנים להקריב הכל למען המשרה הנחשקת.

אוקי, אז מה כן? איך חוזרים למעגל התעסוקה?

1. תהליך חזרה הדרגתי – הן בהיקף השעות והן במספר ימי העבודה. בקשו שעות עבודה גמישות יותר בחודשים הראשונים, עד כמה שהתפקיד מאפשר.
2. קביעה מראש של צמתי דרכים שבהם מדברים על כיצד ניתן לעזור לכם, האם אתם זקוקים למשהו מהמעסיק, למתי נקבעו הבדיקות הבאות וכו'.
3. תפירת חליפה חדשה ואלסטית שתתאים למידותיכם – אם חזרתם לתפקיד שמילאתם בעבר, אפשר לסייע לכם ולצוות לכם עזרה, או בשלב הראשון להציב יעדים קלים יותר להשגה עד חזרה מלאה לשגרה.