טל יעקובסון

"אני מבקשת שתמיד אוכל לתרום ולעזור לאחרים, שתמיד יהיה לי את הזמן, הפנאי והיכולת להתנדב ולתרום מתוך רצון אמיתי ונתינה אמיתית… אני מבקשת כוח רצון חזק, שיאפשר לי לממש את הרעיונות ואת מה שאני רוצה להוציא לפועל".

טל יעקבוסון, נפטרה בגיל 26, והשאירה אחריה אהבה גדולה, חמלה ומחויבות לדאוג לאחר.

היא הייתה אמנית ופעילה חברתית והקדישה את כל זמנה ומרצה להגנה על בע"ח, זכויות אדם, שימור הטבע והסביבה.

טל לא כתבה צוואה אחת מסודרת לפני שנפטרה, היא עשתה את זה לאורך כל הדרך. דרך הצילומים שלה והאמנות שלה, דרך השתתפות במחאות, דרך הכתיבה. לעיתים כתבה על עצמה, הכניסה אותנו לנבכי נשמתה, ולעיתים יצרה מעיין אבני דרך, המשקפים חלומות ורצונות של בחורה צעירה שרוצה לשנות את העולם, ומבקשת את הכוח לעשות זאת.

המילים שלה לאורך חייה, ובתקופת המחלה הפכו לצוואה, לחזון שמשפחתה והקרובים לה הפכו למפעל של חיים. תרתי משמע.

הנה כמה מהמילים שלה:

"אני בטוחה, ויש בי בטחון. יש בי כל כך הרבה בריאות, כל כך הרבה שאני רוצה כל הזמן לחלק אותה לאנשים, ולחלוק בה ולתמוך ולעזור כל פעם שמזדמן לי ולפעמים גם ביוזמה. אז מה נהיה? היכן הבריאות? הרי היא נמצאת בתוכי. החולי הוא אשליה, וברצוני להוכיח זאת, כמו להוכיח את חפותי. אני חפה מפשע, מדוע עשתיני חולה? האם כדי לחזקי? ללמדני? כנראה שכן, מה שנקרא "טלטלה", פעמיים טל וה' של אלוהות"

"אני כן, כן מתקדמת, פוסעת, חושבת, בולעת, מקיאה, יורקת, מעכלת, מצטערת, מתחבטת, מחייכת, מבשלת, מכבסת? עדיין לא, אינשאללה בקרוב…

רוצה משפחה, רוצה אהבה, רוצה נתינה".

"אני מאמינה באינדיבידואליזם. בזכותו של כל אדם להיות חופשי בכוחו כמו גם במעשיו. אני מתנגדת לניצול בעלי חיים על ידי בני האדם".

"אני מאמינה ויודעת שאני בת אדם טובה עם מטרות טובות וחזקות וכל תפילותיי, בקשותיי וכו' באות ממקום טוב על מנת ללכת למקום גבוה יותר ולהשפיע על הכלל".

"אני מבקשת שמחה, סיפוק, התלהבות, דינאמיות ויצירתיות בחיי ובחיים בעולם בכלל…

אני מבקשת אומץ ותעוזה לממש את מה שליבי חפץ".