אזהרה

האמת? אנחנו לא רוצים שתכנסו לכאן, אלא אם אתם צריכים. ו”צריכים”, זה אומר שאתם או היקרים לכם עומדים לצאת למסע הפרידה.
ריכזנו כאן מידע מהותי שיעזור לכם להיפרד כמו שאתם רוצים, כמו שחשוב לכם, כמו שמגיע לכם. מבירוקרטיות וטופסולוגיות ועד המילים האחרונות שתרצו להשאיר.

30

אלינור ילוז

סיימתי טיפולים!

מירב סנקר

סיימתי טיפולים!

ליטל בן עזרי קליין

סיימתי טיפולים!

אתי לוי טריגר

סיימתי טיפולים!

נטלי כהן

סיימתי טיפולים!

אפרת טוויל

סיימתי טיפולים!

אופק צינצוליקר

סיימתי טיפולים!

מריה אורי צולימוב

סיימתי טיפולים!

אביה דביר

סיימתי טיפולים!

מיה מושקוביץ

סיימתי טיפולים!

תהילה לב

סיימתי טיפולים!

יאנה מרגולין

סיימתי טיפולים!

מרטיו

סיימתי טיפולים!

מיטל לפלר

סיימתי טיפולים!

גולאן

סיימתי טיפולים!

זוייב מריה

סיימתי טיפולים!

עדן בריל

סיימתי טיפולים!

ורד יוהל

סיימתי טיפולים!

טל ברוך

סיימתי טיפולים!

יובל

סיימתי טיפולים!

גלית גולן

סיימתי טיפולים!

ידידיה רוזנברג

סיימתי טיפולים!

סלי

סיימתי טיפולים!

אורן אנצו

סיימתי טיפולים!

רועי סמוכיאן

סיימתי טיפולים!

אסף

סיימתי טיפולים!

אייל יונגר

סיימתי טיפולים!

מאיה

סיימתי טיפולים!

לירן

סיימתי טיפולים!

רעות

סיימתי טיפולים!

סיימת טיפולים?

סיימת טיפולים? צלצל בפעמון!

העלאת תמונה

סיפורים אישיים

רע שלי, הזמן שלך נגמר | 2019 ,07 אוגוסט

רע שלי, הזמן שלך נגמר

דותן ברזילי נפרד מרועי לויט

בחדר ההמתנה של אשפוז היום האונקולוגי היו הרבה יותר מידי צעירים.
חשבנו שאנחנו יוצאי דופן, מסכנים ומוכי גורל. סיפרו לנו שסרטן המעי שייך לגברים מעל גיל 50 ושלגלות אותו אצל לאישה בת 32 זו חריגה נוראית, אבל בתור להקרנות היו סטודנטים מפוחדים לתואר ראשון, אימהות המומות לילד ראשון, זוגות שבורים לפני חופה, מלצרים וברמניות. ראינו אותם שם, הבחנו במצוקה הגדולה של כולם אבל היינו כל כך עסוקים במלחמה הפרטית שלנו שלא היה לנו פנאי עבורם בליבנו.
רועי היה אחר. גם הוא, למוד עשרות סבבים של לחימה, סחב את עול הסרטן לאורך שנים. ממש כמו נועה הוא רצה לטרוף את העולם, מהר, לפני שהשעון יידם. ביקש לחיות, להתלהב ולרצות אבל משהו פנימי בו ניעור אל האחר. הוא הבין שבכדי להגשים את עצמו במעט שנותר עליו לשים את הדגש בזולת. אם אתה רוצה לחיות, לצמוח ולהנות עליך להבחין בסבלו של האדם שלידך. יש לי תחושה, מהכרות מרובה, שאנשים המתמודדים עם המחלה לאורך שנים מפתחים רעב אדיר למלא את דלי החלומות שלהם מהר, לפני שיגמר הזמן.
רועי היה אמיץ מידי להתעלם. הוא ראה כל אדם על מצוקתו ועל אף שבער מבפנים הוא לא הפסיק להפיץ אהבה אל החוץ. בחר להגשים ולהקים למרות השעון המתקתק והזמן הקצוב והחליט, דווקא באמצע ובגלל המחלה, להתחיל לאסוף סביבו צעירים חולים. הוא איגד סביבו, כמו החלילן מהמלין, את כל הפצועים והכאובים אבל לא רק. בחיוך ההופך אותך לחבר ברגע הוא ראה את המשפחות המותשות, את התומכים היגעים, את כרמית אשתו וגם אותנו.
הראשון שנתן לי מקום כמלווה לחולה היה רועי. במפגש שיצר יחד עם כרמית ואהוד למען זוגות שאחד מבני הזוג חלה, היה קסם חד פעמי. שמונה זוגות, שהמשותף הקלוש בניהם הוא רק גידולים והיותם מתחת לגיל ארבעים, התחברו שם כמו מגנטים. במרחב שנוצר הייתה לגיטימציה נדירה לכל המשתתפים להתחיל ולדבר. לכאוב בקול את כאבם, להתלונן על היררכיה המשפחתית וחלוקת התפקידים שהשתבשה, לספר ולשמוע על האינטימיות שנהרסה ובעיקר להביע את המצוקות ששמרנו רק לעצמנו מחמת האשמה. בכל מפגש השארנו את הבושה בדלת ונכנסנו אל המשפחה השנייה שברא עבורנו.
רועי לא עצר לרגע. כמו היה התגלמות האמפתיה עלי אדמות, גם תחת טיפולים קשים מנשוא המשיך ליצור ולעשות. הלך ללמוד ולהתפתח, הקים עוד סדנאות לתמיכה, אירגן ויצא ליותר מסעות עבור מאותגרי סרטן, בנה מערך שלם של מלווים חרוצים ב’חלאסרטן’ כאילו אין סוף עתיד לפניו, כאילו אין פחד, כאילו יש רק חיים.
במפעל יוצא דופן של נתינה לאחר, רועי שאף לפגוש עוד נפש פצועה ולגעת בה. החלום שלו, לתת מענה לכל צעיר ומשפחה המקבלים את נבוט הבשורה בראש, כבר בגר, התייצב ועומד היום מוגשם בפני עצמו. לפני פחות משבוע המחלה עצרה את נשימת גופו אבל הפלא שהקים רץ בעוז גם לאחריו. כרמית, שהייתה כמו סלע לאורך המסע המפרך, אך גם מים בשבילו ואש כנגדו ורוח באפיו ואדמה לרגליו לקחה על עצמה להמשיך את המפעל שלו. הידיעה שתחת ידיה תהיה המשכיות לפרויקט הנדיר והחשוב של הצלת נפשות צעירות, מדליקה בי זיק תקווה בימים הכבדים האלו.
רע שלי, הזמן שלך נגמר.
אין לי מילה נוספת עבור כל מי שהיית עבורי, מלבד אחת –
תודה.
יהי זכרך ברוך, אח.

כתבות נוספות בנושא

פרספקטיבה

October 28, 2019

4/9/2018 יום סטנדרטי ואני מרגישה גרוע. גופי בוגד בי לחלוטין. אני יודעת ומרגישה שמדובר במשהו רציני ואם...

6 דברים שלמדתי בדרך

August 7, 2019

דנה סתוי ערב אחד, מצאתי את עצמי יושבת לקפה ושקיעה ב”ויסטה”, המקום האהוב עליי בנמל יפו. קבעתי...

נתקעתי: יומן המסורטנת

July 15, 2019

בדצמבר האחרון אובחנתי כחולת סרטן. פעם שנייה בתוך 20 שנה. הפעם הראשונה הייתה בגיל 25, לימפומה. הפעם...