אזהרה

האמת? אנחנו לא רוצים שתכנסו לכאן, אלא אם אתם צריכים. ו”צריכים”, זה אומר שאתם או היקרים לכם עומדים לצאת למסע הפרידה.
ריכזנו כאן מידע מהותי שיעזור לכם להיפרד כמו שאתם רוצים, כמו שחשוב לכם, כמו שמגיע לכם. מבירוקרטיות וטופסולוגיות ועד המילים האחרונות שתרצו להשאיר.

30

אלינור ילוז

סיימתי טיפולים!

מירב סנקר

סיימתי טיפולים!

ליטל בן עזרי קליין

סיימתי טיפולים!

אתי לוי טריגר

סיימתי טיפולים!

נטלי כהן

סיימתי טיפולים!

אפרת טוויל

סיימתי טיפולים!

אופק צינצוליקר

סיימתי טיפולים!

מריה אורי צולימוב

סיימתי טיפולים!

אביה דביר

סיימתי טיפולים!

מיה מושקוביץ

סיימתי טיפולים!

תהילה לב

סיימתי טיפולים!

יאנה מרגולין

סיימתי טיפולים!

מרטיו

סיימתי טיפולים!

מיטל לפלר

סיימתי טיפולים!

גולאן

סיימתי טיפולים!

זוייב מריה

סיימתי טיפולים!

עדן בריל

סיימתי טיפולים!

ורד יוהל

סיימתי טיפולים!

טל ברוך

סיימתי טיפולים!

יובל

סיימתי טיפולים!

גלית גולן

סיימתי טיפולים!

ידידיה רוזנברג

סיימתי טיפולים!

סלי

סיימתי טיפולים!

אורן אנצו

סיימתי טיפולים!

רועי סמוכיאן

סיימתי טיפולים!

אסף

סיימתי טיפולים!

אייל יונגר

סיימתי טיפולים!

מאיה

סיימתי טיפולים!

לירן

סיימתי טיפולים!

רעות

סיימתי טיפולים!

סיימת טיפולים?

סיימת טיפולים? צלצל בפעמון!

העלאת תמונה

סיפורים אישיים

רונה | 2019 ,15 יולי

נתקעתי: יומן המסורטנת

בדצמבר האחרון אובחנתי כחולת סרטן. פעם שנייה בתוך 20 שנה. הפעם הראשונה הייתה בגיל 25, לימפומה. הפעם גידול סרטני בגרון שיושב על מיתרי הקול. קטן כזה ומעצבן. כזה שבדרך כלל עשוי להופיע אצל מעשנים. ותשמעו קטע: מעולם לא עישנתי. אני סולדת מזה. אפילו לא ניסיתי. לכו תסבירו את הקארמה הזאת. וכן, קארמה, כי אני מאמינה בקשר הישיר בין הגוף לנפש. כשהנפש פצועה, ההגנות יורדות, החומות מתפוררות והטפילים תוקפים. הנפש שלי הייתה פצועה בשתי הפעמים בהם אותגרתי. אני לא אוהבת את המילה “חליתי”. אני רואה בזה אתגר. אתגר מחלתי. מחשבה יוצרת מציאות לא? אבל מילים לחוד ומעשים לחוד…

כשהתחלתי את הטיפולים לפני כחצי שנה, הייתי בסדר ממש. כלומר, נפשית. הכלתי את זה. טיפול אחר טיפול. שבוע רדף שבוע. הייתי בסדר. באמצע, קרה משהו שהצריך שינוי הפרוטוקול הטיפולי. השינוי האריך את הטיפולים. הייתי קרובה לסוף, לסיום הטיפול האחרון, כל כך קרובה ופתאום… עוד זמן צריך להכיל את הכל. אני לא אדם שנופל לתהומות. אני אדם חזק. אני מסתערת. מחייכת. כזאת אני. ותאמינו לי, עברתי כל כך הרבה בחיי שאני יודעת כמה אני חזקה. אבל מה אגיד לכם, פה נשברתי. שנייה לפני קו הסיום…

עמותת “מרכז טל” ומיזם “חלאסרטן” יצאו בקמפיין “הסרטן שתקע אותי” הסרטן שתוקף אנשים צעירים… אני צעירה. אמא לשני ילדים. גרושה. והסרטן תקע אותי. כל החיים מסביב ממשיכים, ואני? תקועה. משבוע לשבוע, מטיפול לטיפול, תקועה. לא יכולתי להכיל את השינוי הזה. לא יכולתי להכיל את העובדה הזאת. אני תקועה!!! לעזאזל! רוצה לצעוק לעולם, תעצרו רגע, תחכו לי! אבל אף אחד לא יקשיב לי. ולמה להם? לא משנה כמה אנשים יהיו סביבי אני לבד עם הטפיל הזה שהחליט לגור בגרון שלי. עכשיו בטח תגידו לי: תסתכלי על חצי הכוס המלאה. נשבעת לכם מסתכלת. יש לי שיער. אני מאותגרת בסרטן עם סיכויי החלמה גבוהים. אני אומנם לא כל כך יכולה לדבר אבל היי… אני בחיים. ואני אהיה בסדר, כן. חצי הכוס המלאה. אבל בפנים, הנפש שלי, עמוק שם למטה, קשה לי.

בהתחלה שמרתי בפנים. כי יש להיות חזקים. אנשים כאילו מצפים לזה ממני. אבל עם הזמן, כבר לא יכולתי להסתיר. ובכיתי. בכיתי המון. אני עדיין בוכה. אני ציירת. וניסיתי לצייר את ההרגשה… התוצאה קשה מאוד. נתתי דרור לידיים שלי ולצבעים, ציירתי את מה שאני מרגישה. אף אחד לא ראה את הציור הזה. רואים ציורים אחרים שלי, אבל את זה לא. זה לא שאני מרחמת על עצמי. אלא על התקיעות הזאת שלי! החיים שלי תקועים. ואני לא שואלת שאלות כמו “למה אני”? ולא, הבכי הוא לא על מר גורלי… כי הגורל שלי לא מר. זו מהמורה, אני לא מפסיקה להזכיר לעצמי. אבל חתיכת מהמורה זו. חתיכת אתגר! התעייפתי. פיזית ונפשית. לא בא לי לחייך. לא בא לי להראות חוזקה. פשוט לא בא לי. מותר לי? מותר לי… מידי פעם אני נוסעת לחוף הים, בערב, וצופה בשקיעה. זה מרגיע אותי. יום אחד עשיתי מעשה ונכנסתי לים, וצעקתי לכיוון השמש שבדיוק שקעה לה… ממש צעקתי. תנסו את זה. כמה שחרור…

ובעצם, למה אני חופרת לכם אתם שואלים…? כי רציתי להגיד למי שיכול להבין אותי, שקשה לי. קשה לי להכיל את הסרטן שתקע אותי. קשה לי עם התקיעות הזאת. קשה לי שהעולם ממשיך לחיות ואני פחות.

וכן, אני עושה משהו בנדון, אני מטפלת בזה, אני משוחחת עם אנשי מקצוע. ולמדתי שלא תמיד אני צריכה להיות גיבורה. זה בסדר לשקוע למטה, רק לא לשכוח לעלות. ואני לא שוכחת. יש לי אותי, ויש לי בשביל מי ובשביל מה. ולמי ששרד עד לכאן, תודה על אוזן קשבת. בריאות ואהבה.

כתבות נוספות בנושא

פרספקטיבה

October 28, 2019

4/9/2018 יום סטנדרטי ואני מרגישה גרוע. גופי בוגד בי לחלוטין. אני יודעת ומרגישה שמדובר במשהו רציני ואם...

רע שלי, הזמן שלך נגמר

August 7, 2019

דותן ברזילי נפרד מרועי לויט בחדר ההמתנה של אשפוז היום האונקולוגי היו הרבה יותר מידי צעירים. חשבנו...

6 דברים שלמדתי בדרך

August 7, 2019

דנה סתוי ערב אחד, מצאתי את עצמי יושבת לקפה ושקיעה ב”ויסטה”, המקום האהוב עליי בנמל יפו. קבעתי...