לפעמים הגוף מעיר כמו אזעקה
חברת קהילה אנונימיתמלחמה. לחיות בתוך הערכת מצב. לפעמים כל יום.
לפעמים אחת לכמה חודשים לעומק ולגבש תוכנית פעולה.
כמו מדינה בזמן מלחמה.
יש התראות. כל כאב קטן הוא אזעקה. כל תחושה בגוף דורשת הקשבה. גם בלילה אין באמת שקט.
קשה לישון, המצב, החששות, ההשלכות, הזיכרונות בגוף ובנפש.
כל זה לצד תקווה ואופטימיות. לפעמים כמו שנאמר… אופטימיות זהירה.
לפעמים הגוף מעיר כמו אזעקה.
לפעמים עם התראה מקדימה ולפעמים ללא אלא ככה פתאום בהפתעה.
יש מי שבסיום מלחמה, פשוט מסיר את אפליקציית החירום.
אצלי היא נשארת פתוחה תמיד.
מתעדכנת לפי אזורים, גם בגוף.
ומנסים ליירט – בדיוק, בזהירות.
לעצור את האיום מבלי לפגוע בדברים אחרים. בדברים הטובים מסביב.
כמה שפחות הרס, כמה שיותר לשמור על החיים שעדיין כאן.
נחזיק חזק 🫂 ונעבור גם את זה❤️