אזהרה

האמת? אנחנו לא רוצים שתכנסו לכאן, אלא אם אתם צריכים. ו"צריכים", זה אומר שאתם או היקרים לכם עומדים לצאת למסע הפרידה.
ריכזנו כאן מידע מהותי שיעזור לכם להיפרד כמו שאתם רוצים, כמו שחשוב לכם, כמו שמגיע לכם. מבירוקרטיות וטופסולוגיות ועד המילים האחרונות שתרצו להשאיר.

MENUMENU
21

אביה דביר

סיימתי טיפולים!

תהילה לב

סיימתי טיפולים!

יאנה מרגולין

סיימתי טיפולים!

מרטיו

סיימתי טיפולים!

מיטל לפלר

סיימתי טיפולים!

גולאן

סיימתי טיפולים!

זוייב מריה

סיימתי טיפולים!

עדן בריל

סיימתי טיפולים!

ורד יוהל

סיימתי טיפולים!

טל ברוך

סיימתי טיפולים!

יובל

סיימתי טיפולים!

גלית גולן

סיימתי טיפולים!

ידידיה רוזנברג

סיימתי טיפולים!

סלי

סיימתי טיפולים!

אורן אנצו

סיימתי טיפולים!

רועי סמוכיאן

סיימתי טיפולים!

אסף

סיימתי טיפולים!

אייל יונגר

סיימתי טיפולים!

מאיה

סיימתי טיפולים!

לירן

סיימתי טיפולים!

רעות

סיימתי טיפולים!

סיימת טיפולים?

סיימת טיפולים? צלצל בפעמון!

העלאת תמונה

סיפורים אישיים

הזוג שרמן (שם בדוי) ופרופסור גיל בר סלע | פברואר 2, 2019

אני והוא הוא ואני

זהו פוסט זוגי על פוסט טראומה.

אני והוא הוא ואני –

זה מה שידענו מהשנייה הראשונה בה נפגשנו.

חיינו באושר ובעושר – ממש כמו באגדות, רוויי סיפוק מהחיים וממה שהם העניקו לנו: אהבה כזאת גדולה שהולידה בן מהמם ואחרי שנתיים גם נסיכה מעלפת… לא היינו צריכים מעבר לזה דבר, בטוחים בשלנו וזקופי קומה צעדנו לנו יד ביד בשביל הפסטורלי הזה.

ואז… אז

כמו בכל אגדה קלאסית טובה התרחשה תפנית בעלילה: ״סרטן מעי הגס בגיל 34?! איך זה יכול להיות?! למה זה קשור?! הרי יש לי 2 תינוקות בבית״! ״אל תדאגי מתוקה יקרה שלי! אני פה בשבילך!"

יאללה ניתוח, יאללה סטומה זמנית, נעבור את זה ביחד אחת ושתיים! שנה שנתיים, תסתכלי עלי, אני מבטיח לך את לא הולכת לשום מקום. אעשה הכל בשבילך, בשבילנו.

״כמה זמן בתכל'ס באמת נשאר לי״? העזתי לשאול במפגש הראשון את דוקטור גיל בר סלע, אותו ביה״ח שידך לי כאונקולוג.

״אל תשאלי שאלות טיפשיות בכדי שלא אענה לך תשובות שאת לא רוצה לשמוע״ הוא השיב עניינית ואני קלטתי לפתע לאן אני נכנסת.

״טוב הוא לא כירורג״, ״מצוין שהוא אמיתי״ עודד אותי המתוק וזה גם הרגע שבו הגדיר לי תכנית עבודה: ״תקשיבי מתוקה, אני – מטפל בכל הבירוקרטיה , אני עובד מול הכל מול כולם ואת – את נחשפת רק לטיפולים אוקיי״?

ככה ירדנו לנו מהדרך הראשית, אבל מצאנו דרכים חלופיות העיקר, המשכנו ללכת יד ביד.

אני והוא הוא ואני.

ומעכשיו בין שנינו – המחלה…

צועדים יחדיו מזיעים, יורדים ועולים, קופצים, נחבלים, חוצים משוכות, שמחים, מפוחדים, צוחקים, בוכים, נכנסים ויוצאים וכל אותה העת -המתוק לא נח.

נוסע, נפגש, חוזר, לומד, חוקר, נובר.

הולך ובא

ותמיד בפיו בשורה טובה ובעיקר אמונה. כמה אמונה.

״נחשוב טוב יהיה טוב את תראי״! הוא אומר לי בעודו מחליף לי סטומה. חושק בי כשאני לא יכולה אפילו להביט במראה. סוגר על חו״ל ספונטני לשמח אותי בהתאוששות מטיפול.

שגריר שלי בקרב החברים והמשפחה.

עובר הכשרות של אח לשם טיפול מהבית.

כשאני תופסת פוזה של חולה הוא ממלא את תפקיד הרופא חדור השליחות. ומעלינו מנצח המאסטרו ההה-האונקולוג המופלא בר סלע, בר הדעת שכבר הפך לפרופסור.

ישנם לפעמים מפגשים הזויים בהם בר סלע משכנע את המתוק לאפשר לי חופשה מטיפולים…

אז נכון מסלול חיינו השתנה, נכון אנו מוצאים את עצמנו פוסעים בשבילים שלא חלמנו שנהיה. לפעמים זה מרגיש כמו עכברים במעבדה ולפעמים, כשיוצא פט טוב – זו חגיגה שאין כדוגמתה.

אלו הם חיינו לטוב ולרע

ואנחנו אוהבים אותם. ביחד.

במסגרת אימוניו לשייטת של בננו הבכור (אל תטעו הוא רק לפני בר מצווה…) הוא מעטר את קירות חדרו במנטרה של היחידה:

״כשהגלים מתחזקים אז החזקים מתגלים״

אין ספק שהוא הבן של אבא שלו…"

** פרופסור גיל בר סלע הוסיף כמה מילים שהעניקו לנו הצצה נדירה לנקודת המבט של הרופא המטפל:

"כרופא עליך לעטות שכבת הגנה

על מנת שתוכל לפגוש ולטפל באדם אחרי אדם,

הנכנסים בדלתך לאורך היום.

הגנה זו נועדה לשמור עלי, אך גם לאפשר

נקודת מבט מתבוננת ורחוקה יותר הנותנת תמונה על מצבו של החולה

לעיתים, נסדק המסך השקוף הזה

ואתה מוצא את עצמך שואל: "איך אני הייתי נוהג במצבו…

של הילד המטפל בהוריו, של בן הזוג של האישה החולה או של החולה עצמו"

כמובן, שהתשובות אינן ברורות

אבל, תחושת הפליאה מול האומץ, המסירות ובעיקר

האהבה שאנשים יודעים להעניק ולקבל,

תמיד מרחיבים את יומי כרופא ומעניקים עוצמה לעוד יום עבודה.

וכך, שושי ורני שצועדים ביחד לאורך השנים,

במסלול של מחלה, ניתוחים חוזרים, טיפולים, אשפוזים

ורגעי ייאוש שרק הם יודעים לסיפור אותם באמת- בעיני הם פלא.

זוגיות שיכולה לא רק לשרוד, אלא גם להתחזק מתוך קושי מתמשך,

כאשר הסבל של האחרת, מעצימים את המסירות והרגש אצל השני

(הוא זה שבוכה כשבדיקת ה-PET מראה שיפור מבשר טובות)

מזכיר לי כרופא- כמה החיים שלי עמוסים,

אך קלים לאין שיעור, ביחס למי שיושב מולי."

כתבות נוספות בנושא

רע שלי, הזמן שלך נגמר

אוגוסט 7, 2019

דותן ברזילי נפרד מרועי לויט בחדר ההמתנה של אשפוז היום האונקולוגי היו הרבה יותר מידי צעירים. חשבנו...

6 דברים שלמדתי בדרך

אוגוסט 7, 2019

דנה סתוי ערב אחד, מצאתי את עצמי יושבת לקפה ושקיעה ב"ויסטה", המקום האהוב עליי בנמל יפו. קבעתי...

נתקעתי: יומן המסורטנת

יולי 15, 2019

בדצמבר האחרון אובחנתי כחולת סרטן. פעם שנייה בתוך 20 שנה. הפעם הראשונה הייתה בגיל 25, לימפומה. הפעם...