אזהרה

האמת? אנחנו לא רוצים שתכנסו לכאן, אלא אם אתם צריכים. ו"צריכים", זה אומר שאתם או היקרים לכם עומדים לצאת למסע הפרידה.
ריכזנו כאן מידע מהותי שיעזור לכם להיפרד כמו שאתם רוצים, כמו שחשוב לכם, כמו שמגיע לכם. מבירוקרטיות וטופסולוגיות ועד המילים האחרונות שתרצו להשאיר.

MENUMENU
15

זוייב מריה

סיימתי טיפולים!

עדן בריל

סיימתי טיפולים!

ורד יוהל

סיימתי טיפולים!

טל ברוך

סיימתי טיפולים!

יובל

סיימתי טיפולים!

גלית גולן

סיימתי טיפולים!

ידידיה רוזנברג

סיימתי טיפולים!

סלי

סיימתי טיפולים!

אורן אנצו

סיימתי טיפולים!

רועי סמוכיאן

סיימתי טיפולים!

אסף

סיימתי טיפולים!

אייל יונגר

סיימתי טיפולים!

מאיה

סיימתי טיפולים!

לירן

סיימתי טיפולים!

רעות

סיימתי טיפולים!

סיימת טיפולים?

סיימת טיפולים? צלצל בפעמון!

העלאת תמונה

סיפורים אישיים

יפית | פברואר 5, 2019

איבדת את הדרך ומצאת את עצמך

"אל תלכו להיכן שהדרך מובילה. לכו היכן שאין דרך, ותשאירו עקבות" (ראלף וולדו אמרסון).

ואז יום אחד השמיים מתקדרים, ענני סערה שחורים מכסים את השמיים ומסתירים את קרני השמש החמימות .הרוח שורקת בעוצמה וקר… כל כך חשוך וקר. טיפות הגשם שיורדות, מתמזגות עם טיפות דמעותייך, שזולגות ללא הפסק. האדמה מתכסה בבוץ טובעני וההליכה הופכת לבלתי אפשרית. עם כל צעד שלך את שוקעת פנימה אל תוך התהום, שפוערת את פיה ומאיימת לבולעך. כוחותייך אוזלים, רגלייך מאבדות את אחיזתן בקרקע ואת נופלת. נופלת עמוק פנימה אל תוך התהום החשוכה והאפלה.

את מנסה להיאחז עם קצות אצבעותייך בדפנות התהום, אך הקירות הרטובים מחליקים ולא מאפשרים לך להיאחז. תוך כדי ניסיונותייך את נחבלת ונפצעת, ידייך אוחזות בכל הכוח שיש בהן, כל הכוח ששמרת עמוק בפנים לעת צרה. הכישורים שלך, היכולות שלך, האופטימיות שלך, הבחירות שלך, האהבות שלך, המכלול שהוא כל כולו שלך.

וכשאת נמצאת שם עמוק בקרקעית התהום את לוקחת החלטה, שאת לא נשארת פה. את תעשי הכל כדי לטפס למעלה. בתוך התהום החשוכה את מצליחה להרגיש את האדמה הרטובה מסביבך, מצליחה לזהות שיש בה מצע פורה לצמיחה. את מוציאה את זרע האופטימיות שלך, את זרע האהבה שלך, את זרע התקווה שלך, את זרע כוח הרצון שלך, את זרע הבחירות שלך. את משקה אותם בדמעותייך, דוחפת אותם עמוק פנימה בעזרת ידייך המדממות, אל תוך האדמה הזו, שאיימה לבולעך, ועכשיו את מזהה בה קרקע שניזונה מחיים ומחכה להנביט ניצנים של התחדשות ופריחה.

הזרעים שלך משרישים שורשים שאוחזים באדמה הרטובה. השורשים האלו יונקים את מכלולך, את היות, ניזונים מכל העושר שיש לך לתת להם, מכל מהותך. הם מצמיחים גבעולים שהולכים וצומחים, הופכים לחזקים, עמידים ונטמעים בדפנות התהום. ובצידי הגבעולים צומחים קוצים, שנאחזים בחוזקה בקירות התהום ומאיימים לדוקרך. הגיע הזמן לצאת לדרך. לטפס למעלה. הגבעולים עמידים, זיזי הקוצים תקועים עמוק בתוך קירות התהום והעלים פרוסים לרווחה ומחכים לכף רגלך שתטפס עליהם ברכות.

בזוית העין את מצליחה לזהות את ניצני הפרחים הזעירים שבוקעים, עטופים בעלי הכותרת ומכורבלים במעין חמימות בתוך עצמם. עדיין לא מוכנים לפריחה, מחכים לרגע המתאים שאת תבחרי להם שיפרחו.

כשאת עושה את הצעד הראשון בטיפוס למעלה, גופך החלש מתמלא באנרגיות, הנפש מוליכה אותך למעלה. עם כל טיפוס שרירייך מתחזקים, את מטפסת בהיסוס, אינך בטוחה ביציבות הגבעולים.

הם מחזיקים אותך, עוזרים לך לעלות למעלה. יש ואת דורכת על גבעול צעיר שעדיין לא מצליח להחזיק את כובד היותך ומפילך קומה, יש ואת נדקרת מהקוצים, מדממת, אך ממשיכה. מחפשת נתיב אחר לשים בו את כפות רגלייך בבטחה .מסדירה את נשימך בין דמעה לדמעה, בין כאב לאושר, בין ייאוש לתקווה.

מידי פעם את עוצרת, מתבוננת, מזהה את גבעולייך שנבטו מזרעי נשמתך, זרעי תכונותייך, זרעי קיומך. מרימה את ראשך למעלה, את כבר מצליחה לראות את קרני השמש, שמרצדות בינות העלעלים שהצמחת. משחקות משחקים של אור וחושך, משחקים של צל, משקפות לך את צילך, שצובע את דפנות התהום בצבעוניות חדשה. צילך שגדל ומתעצם. הטיפוס קשה לך, כל כך קשה אבל עם כל גבעול יציב שאת שמה בו את כף רגלך בבטחה את מתמלאת בביטחון שאת תצליחי, את מתמלאת באנרגיות שממלאות את תאייך בבריאות וכוחות. עכשיו את כבר יודעת שזו הדרך שלך, זו הדרך שסללת לעצמך בדמעותייך ודמייך.

זו הדרך שזרעת בה את זרעי קיומך, זו הדרך שהצמחת בה את שורשיך. והרגע הזה הגיע.

את מתיישבת על פי התהום, כבר אינך מפחדת ליפול פנימה. את מסדירה את נשימתך, מתבוננת סביבך. הכל נראה שונה, אחר. מוכר ולא מוכר. וזה הרגע המדויק, שאת מאפשרת לעלי הכותרת של פרחייך להפתח לעולם. לגמוע את קרני השמש, להתעטף באוויר הצלול שמסביבם. הרגע שבו הם ממלאים את האוויר בריח של פריחה, של התחדשות. את מתבוננת פנימה אל תוך התהום, התהום שבלעה אותך פנימה נראית אחרת. היא עטופה בגבעולים חזקים, בקוצים התקועים בקירות התהום כיתדות, בעלים מבריקים מטיפות, בפרחים המפיצים ניחוחות של לבלוב. את יודעת שמעכשיו הכל יראה אחרת. שהדרך שעשית מתחתית התהום אל פיה השתרשה בתוכך. שהנבטים שהנבטת, הזרעים שזרעת הפכו להיות חלק ממך. ידייך המדממות, כפות רגלייך העייפות התחזקו, ליבך התמלא, נפשך ראתה דברים שהותירו בתוכך צלקות. אך זכתה לראות גם מהי תקווה, מהו כוח רצון, מהן בחירות.

דרך חדשה לפנייך, נתיבים חדשים ולא מוכרים נפתחים בפנייך. כל מה שאת צריכה זה לבחור… לצעוד בדרכים שונות. לחזור על עקבותייך ולהמשיך בדרך אחרת, ליפול ולהיפצע, להתרומם ולהמשיך. להאיר את חושייך – לפקוח את עינייך , לחוש בידייך, לטעום בשפתותייך, לנשום במלוא ראותייך, לשמוע בקולך!! "האדם היחיד שנועדתם להיות הוא האדם שאתם מחליטים להיות (ראלף וולדו אמרסון).

כתבות נוספות בנושא

הוא נגע בך

מאי 13, 2019

הוא נגע בך נותר בך כתם שאף אחד לא רואה פרט לך. כמו כתב סתרים הכתם מכיל...

סיפור מבפנים

מרץ 14, 2019

היי אלופות ואלופים, אני מיה כץ גולן, אמא ל-3 ילדים בוגרים ו"בוגרת" סרטן בלוטת תריס, גרורתי לעמוד...

לא מוותרת על החלום

מרץ 14, 2019

ה-6.2.18 היה היום הכי הזוי, מאושר, מוזר, שמח וקשה שקרה לי בחיים. בבוקר אותו יום קיבלתי ליטוף...