
האמת? אנחנו לא רוצים שתכנסו לכאן, אלא אם אתם צריכים. ו"צריכים", זה אומר שאתם או היקרים לכם עומדים לצאת למסע הפרידה.
ריכזנו כאן מידע מהותי שיעזור לכם להיפרד כמו שאתם רוצים, כמו שחשוב לכם, כמו שמגיע לכם. מבירוקרטיות וטופסולוגיות ועד המילים האחרונות שתרצו להשאיר.
Fuck. אין מילה אחרת. באמצע החיים, בשיא של הכל או אולי דווקא בהתחלה - קיבלת סרטן. השתנו לך החיים. אנחנו יודעים כי גם לנו. גם לנו הכל נעצר פתאום, גם אנחנו הרגשנו את הפחד המשתק הזה, את חוסר האונים, את השמיים נופלים. גם אנחנו לא ידענו מה עושים עכשיו. אבל דווקא בגלל זה, אנחנו יכולים להקשיב לך ולהבין באמת מה זה אומר סרטן כשאתה צעיר ופשוט, להיות איתך.
נדב וייסמן נסע לאמריקה כדי לטפל בסרטן שלו וחזר עם תובנות וטיפים ששוות זהב. אם יש לכם על הפרק נסיעה דומה – כדאי לכם לקרוא את המאמר הזה "נסענו לארה"ב לטפל בסרטן שלי. אני, מורן זוגתי ויונתן בנינו, שהיה כמעט בן שנה. אחרי כמה חודשים נפל דבר – מורן ויונתן היו חייבים לחזור לישראל לטפל
כימובריין הוא מונח שהתפתח בשנים האחרונות בעקבות מחקרים שמצאו שההשפעה על התפקוד הפיזי והמנטלי של כימו גדולה. אם עד אותם מחקרים נטו לייחס את ההשפעה סובייקטיבית למטופל עצמו, עכשיו ברור, שזה ממש לא ככה. הכימו משפיע על היכולות הקוגניטיביות גם אחרי שהטיפולים מסתיימים. אז בואו נדבר על הדרך להחזיר לעצמנו יכולות שנפגעו ואיך עושים את…
אוקסליפלטין היא תרופה כימותרפית הניתנת כטיפול בסוגים מסוימים של סרטן. חלק מתופעות הלוואי של התרופה כוללים ירידה בתחושה או נימול בכפות הידיים והרגליים, בחילות והקאות, שלשולים, כאבים וכיבים בפה ועוד. מסתבר שקרח יכול לעזור פה. איך כמה ולמה – במאמר שלפניכם.
״הבנתי שאני צריכה לדאוג גם להורים שלי. הם זקוקים לתמיכה וסיוע. אבל… אני לא יכולה. אני צריכה את הכוחות שלי ב-100%. מה עושים?״ אם הסיטואציה הזאת נשמעת מוכרת, אתם במקום הנכון. הנה עוד משהו ייחודי לצעירים: הדאגה להורים. מצד אחד, אנחנו לא ילדים שההורים לוקחים לרופא, מצד שני הם כאן, הם רוצים לעזור, הם מנסים…
מסע במדבר, פודקאסט ״המחלה״, קבוצות הפייסבוק, עבודה מול הממשל, קבוצות הצמיחה קמפיין המעי הגס ועוד הם כולם פרויקטים, פעילויות ויוזמות של חברי הקהילה. כי אם יש מישהו שיודע מה אנחנו צריכים ויכול לשנות – זה אנחנו. אז בואו תכירו ותרימו לחברים שעשו ועושים. ואם יש לכם רעיון למשהו שצריך ועוד לא קרה – דברו איתנו!
קצת אחרי שהשחור מתחיל להתפוגג אנחנו מגלים שאפשר להתמודד עם הסיטואציה. הרי לא נוותר עכשיו. אפשר להקל על תופעות הלוואי, אפשר לשמור על סוג של שיגרה, אפשר וצריך, לשמור על התא המשפחתי והזוגיות, ובמילים אחרות אפשר לחיות עם זה. לפחות עד שנחזור לחיות בלי זה.
בעשורים האחרונים מקובלת הגישה כי יש קשר הדוק ורב מנגנונים בין אוכלוסיית החיידקים שחיים במערכת העיכול שלנו (המיקרוביום) לבין תפקוד מערכת החיסון, תפקודים מטאבולים, פסיכולוגיים ורגשיים. נוכח העליה המשמעותית של סרטן בקרב צעירים (עד גיל 40), מתבצעים בעשור האחרון לא מעט מחקרים בנושא ההשפעות של טיפולים כימותרפיים על המיקרוביום ועל תפקידו בפגיעה בתפקודים פיזיולוגיים (למשל
ובכן, החלמת. הבדיקות טובות, התוצאות אחלה. רק שאף אחד לא טרח לספר את זה לגוף שמצידו, לא משתף פעולה. אולי זאת הטראומה, אבל מחלימים ומחלימות רבים מגלים שלמרות ההחלמה הפיזית, בכל מה שקשור למין, הגוף עוד לא שם. פשוט לא משתף פעולה עם החזרה לחיים. בואו נדבר על זה קצת? ״תגידו תודה שאתם בחיים״ להחלים
כשאנחנו מבקשים לדבר על מחלת הסרטן ומיניות, אני מזמינה אותנו להבין מה היא "מיניות". התשובה האוטומטית היא: "סקס" או "יחסי מין", אך למעשה מיניות היא מונח רחב ומוקדם לפרקטיקה המינית עצמה. והיא קשורה בהרגשה שלנו, בתחושה בגוף ובמחשבה (ב mind). כשאנחנו מדברים על מיניות, אנחנו מדברים על תחושה גופנית אישית , עד כמה אנחנו מרגישים
אמרנו שהמיניות, כלומר הקשר שלנו לגוף שלנו ולהנאה ממנו, נוצרת עוד כשאנחנו תינוקות בחיבור החושי בין התינוק למבוגר שמגדל אותו. תינוקות הם יצורים מאוד חושיים וחושניים, הם מתענגים על מגע ועל הגוף שלהם (תדמיינו תינוקות שרצים ערומים בהנאה גדולה בגינה). ככל שאנחנו גדלים ומתבגרים אנחנו מתכסים, נוגעים פחות ומתענגים על הגוף שלנו פחות. כשהגוף חולה