אזהרה

האמת? אנחנו לא רוצים שתכנסו לכאן, אלא אם אתם צריכים. ו"צריכים", זה אומר שאתם או היקרים לכם עומדים לצאת למסע הפרידה.
ריכזנו כאן מידע מהותי שיעזור לכם להיפרד כמו שאתם רוצים, כמו שחשוב לכם, כמו שמגיע לכם. מבירוקרטיות וטופסולוגיות ועד המילים האחרונות שתרצו להשאיר.

MENUMENU
1

רעות

סיימתי טיפולים!

סיימת טיפולים?

סיימת טיפולים? צלצל בפעמון!

העלאת תמונה

סיפורים אישיים

ג'ני | פברואר 5, 2019

רב הנסתר על הגלוי

מה קורה כשבליטה על הגב מתגלה כסרטן, ככה במקרה, אחרי בדיקות של רופאים רבים שהצהירו שזו "רק ציסטה". ג'ני לוקחת את חודש המודעות לסרטן העור בשתי ידיים ומזכירה לנו מה חשוב באמת. ובחיאת, לכו להיבדק.

כבר כמה שבועות שאני מתלבטת אם לפרסם את הבלוג הזה.

מצד אחד אני לא נוטה להיחשף ככה, אבל מצד שני קיים בי רצון עז לעורר מודעות ולעזור לעוד אנשים ואולי זו גם סוג של תרפיה עבורי. בכל מקרה אשמח אם תקדישו מספר דקות ותקראו. אשמח גם אם תשתפו כדי שעוד אנשים יחשפו לדברים חשובים אלו.

הכל התחיל כשלאחרונה מצאתי את עצמי בצד ה״לא טוב״ של סטטיסטיקה…

במשך תקופה ממושכת הייתה לי בליטה על הגב התחתון. אין לי מושג מתי היא בדיוק הופיעה אבל היא לא כאבה וכמעט ולא הציקה, אז לא ממש התייחסתי אליה. אני אמא לשני ילדים קטנים, לפני שנתיים עברנו תהליך של רילוקיישן ובאוקטובר האחרון התחלתי את לימודי הדוקטורט, במקביל לעבודה. החיים שלי עמוסים נורא, כמו של רובכם אני משערת, בוודאי של ההורים שביניכם. אין לי הרבה זמן לעצמי ועניינים רפואיים לרוב לא מקבלים הרבה התייחסות. אם משהו לא דחוף הוא נשאר לא מטופל וככה זה כבר שנים. כי הרי ״יהיה בסדר״ ו״אני בן אדם בריא", צמחונית, רצה למרחקים ארוכים ובדיקות הדם שלי תמיד עוררו התפעלות אצל הרופאים".

בכל זאת הראיתי את הבליטה, כדרך אגב, לכמה רופאים בלונדון ובארץ (כולל רופאת עור בתל אביב), שאמרו בביטחון מלא שזו ציסטה לא מזיקה ואין הכרח להסיר אותה, אבל אפשר לעשות זאת פשוט לצרכים אסתטיים.

עזבתי את זה.

בסופו של דבר ומכל מיני סיבות, הגעתי לרופא עור נוסף בלונדון. לקח לו פחות מ-10 שניות להכריז שזו בהחלט לא ציסטה ולהטיס אותי לביופסיה. הוא חשד בסוג מאוד נדיר של סרטן העור שנקרא – dermatofibrosarcoma או DFSP (בקיצור). מסתבר שהסיכוי לחטוף את הדבר הזה הוא בערך אחד למיליון ולכן מרבית הרופאים לא מכירים אותו וגם לא יודעים לאבחן ולטפל בו. היה לי מזל מטורף שבמקרה נפלתי על רופא שזו אחת ההתמחויות שלו. והוא אכן צדק – זה באמת התברר כגידול סרטני, גדול, משמעותית, יותר ממה שנראה על פני השטח. הוא ישב שם הרבה זמן וגדל לו, לאט אבל בטוח.

To make a long story short…

אספר לכם שאני כבר יותר מחודש מאז האבחנה ובסך הכל אני די בסדר.

עברתי 44 ניתוחים, אחד מהם ניתוח שחזור של מנתח פלסטי שנערך אתמול. זו חוויה כואבת והזויה, שהשפיעה כמובן גם על המשפחה שלי וייקח לי זמן לעכל את כל מה שקרה ועדיין קורה. אבל בהתחשב בהכל באמת היה לי מזל וזכיתי לקבל את הטיפול הכי טוב, מקצועי ומסור שאפשר לבקש.

מחכה לי עוד התאוששות (בתקווה לא יהיה צורך בעוד ניתוחים) ובדיקות מעקב בהמשך, אבל בסך הכל באמת באמת יצאתי כרגע מכל הסיפור הזה שנקרא סרטן, יחסית בזול.

אבל הכוונה פה היא לא (רק) לספר לכם מה אני עברתי. אז מה אני רוצה להגיד בעצם?

  1. בבקשה, בבקשה תהיו ערניים למה שקורה לכם בגוף!!! אם משהו נראה לכם יוצא דופן או חשוד, אפילו קצת – לכו להיבדק. עדיף להיתפס כהיפוכונדרים וחרדתיים מאשר לפספס משהו. בטח כבר שמעתם את זה – גילוי מוקדם משפר את סיכויי ההחלמה ואשכרה יכול להציל חיים. ולא, אני לא אובר – דרמטית פה, זה באמת ככה.
  2. קיים סרטן בשם dermatofibrosarcomaa. הוא נראה לא מזיק ופעמים רבות מאבחנים אותו בטעות כציסטה, הצטברות שומנים וכו׳. הדרך היחידה לאבחן היא באמצעות ביופסיה. הסרטן הזה מוגדר כ״אלים מקומית״, כלומר במרבית המקרים הוא לא מתפשט בגוף, אבל ככל שגדל בתוך העור, הוא יכול לפלוש לרקמות הסמוכות – במקרה שלי למשל, הוא כבר נגע קצת בשרירים. ניתן להסיר את הגידול במלואו במספר ניתוחים – הליך מיוחד שנקרא slow mohs ומחקרים מראים שזה הטיפול הכי יעיל כיום, שאמור למנוע את חזרתו של הסרטן הזה בעתיד.
  3. לגבי רופאים – גיליתי שלהרבה מהם יש נטייה, אולי הגיונית במידה מסוימת, להסתמך על סטטיסטיקה ולא להתעמק יותר מדי במקרים שאינם קיצוניים/ מאוד מסוכנים / מאוד מובהקים. העניין הוא שסטטיסטיקה זה אחלה כל עוד היא פועלת לטובתנו. כשנמצאים בצד הפחות נפוץ שלה זו עלולה להיות בעיה. תזכרו את זה, תתעקשו על בדיקות יסודיות, מקיפות, מדויקות ככל האפשר. זה החיים שלכם, אל תתפשרו גם אם זה עולה למערכת יותר כסף ודורש אסרטיביות מצדכם. ביטוח פרטי זה מעולה למקרים כאלה למי שיכול להרשות לעצמו, אבל אם לא – פשוט אל תוותרו.

לצערי בשנים האחרונות אני נתקלת ביותר ויותר מקרים של אנשים שלקו בסרטן מכל מיני סוגים. מדובר באנשים במגוון רחב מאוד של גילאים ושלבי חיים, חלקם קרובים ויקרים לליבי. פעם חשבתי שסרטן זה משהו שקורה, אבל רחוק ממני, קיים בעולם, אבל לא ממש נוגע לי. זה כמובן היה מנגנון שנועד להפחית חרדה וזה בסדר לרצות להפחית חרדה, אבל לא כשזה בא על חשבון הבריאות, איכות החיים ובסופו של דבר כן – החיים עצמם.

תסלחו לי שוב על הדרמטיות, לא מתכוונת להכניס אתכם לפאניקה, אני רק רוצה שתהיו ערניים, שתשימו לב, שתלכו להיבדק ותלחמו על זכותכם לקבל את האבחון ואם צריך אז גם את הטיפול, הרציניים והטובים ביותר.

אה, ועוד דבר – תנסו לחיות חיים בריאים יותר. כל הזבל הזה שאנחנו נושמים והרבה פעמים גם אוכלים, כל העצבים והלחץ שהם חלק מחיינו בטח לא תורמים. לא נכנסת פה למתן עצות, שכל אחד יעשה חשבון נפש ובתקווה יהיה קשוב ונחמד יותר לעצמו ולגוף שלו.

זהו זה פחות או יותר. יצא ארוך, אבל באמת הרגיש לי חשוב. מקווה שזו תהיה התרומה הקטנה שלי לעולם לאור מה שקרה לי.

מאחלת רק בריאות לכם ולאהובים שלכם!

ובהזדמנות זו – תודה רבה לכל האנשים הנפלאים שתומכים ועוזרים ומתעניינים ומחממים לי את הלב במהלך התקופה הלא נעימה הזו. אתם יודעים מי אתם ואתם מהממים.

כתבות נוספות בנושא

סיפור מבפנים

מרץ 14, 2019

היי אלופות ואלופים, אני מיה כץ גולן, אמא ל-3 ילדים בוגרים ו"בוגרת" סרטן בלוטת תריס, גרורתי לעמוד...

לא מוותרת על החלום

מרץ 14, 2019

ה-6.2.18 היה היום הכי הזוי, מאושר, מוזר, שמח וקשה שקרה לי בחיים. בבוקר אותו יום קיבלתי ליטוף...

הסרטן המעורר שלי

מרץ 14, 2019

לפני חמש וחצי שנים בערך, בגיל 36, לקראת סוף ההריון השלישי, גיליתי אותו. מיששתי אותו במקלחת. גוש...