לוח בוגרים - חלאס סרטן
למידע רלוונטי לכם - בחרו:

כבר סגרנו שכל העסק הזה דיי מבאס, אבל גם אמרנו שיש דרכים להתמודד או לפחות לעשות את זה טיפל'ה פחות נורא. הנה דרך אחת: לוח הבוגרים שלנו, או כמו שאנחנו אוהבים לקרוא לזה – "אלה שהיו שם מלווים את אלה ששם". קאטצ'י.

 

בלוח הזה, ממש כאן למטה, תוכלו לאתר חבר'ה בגיל שלכם שהחלימו מסרטן בדיוק מהסוג שיש לכם וליצור איתם קשר. הם פה כדי שתוכלו לשאול, להתייעץ, להתלבט, ויחד גם לבכות, לצחוק לתת יד ולקבל חיבוק. פשוט, לא? אז קדימה. אל תחכו. מילה שלנו, זה הרבה פחות מביך מאתר היכרויות.

limpoma.png

שירה ישראלי

היי, אני שירה, בת 22 מתל אביב. בוגרת לימפומה מסוג הודג'קין.

 

חליתי בגיל 19, בזמן השירות הצבאי שלי, הגעתי להפוגה אחרי תקופה של כמעט שנה.

בעקבות המחלה החלטתי ללמוד סיעוד ולהיות אחות המטולוגית כדי שאוכל לעזור לאותם אנשים במצב כזה או אחר.

אשמח להיות שם, לעזור ולענות על כל שאלה.

המוטו שליווה אותי היה: תחשוב טוב יהיה טוב, תאמין בעצמך.

limpoma.png

שחר ג'וס

שחר בת 20 אובחנתי בגיל 19 עם לימפומה מסוג הודגקין.

המוטו שלי היה "זה הכל עניין של מזל" ו"אופטימיות זה שם המשחק".

דברו איתי.

limpoma.png

קורל כהן

היי, אני קורל, בת 26, בוגרת לימפומה מסוג הודג'קין.

חליתי בגיל 25, היום אני בת 26 ממש קצת אחרי ההחלמה, מאורסת ומאושרת!

 המוטו שליווה אותי הוא - "אתה לא יודע איזה חזק אתה יכול להיות, עד שלהיות חזק זאת הברירה היחידה שלך".

limpoma.png

עידו אריאל פרידמן

עידו, בן 32 וחצי. בוגר לימפומה.

אובחנתי בגיל , 29, ממש בצוק איתן, בלימפומה, לא סגור על הסוג.

המוטו שחיזק אותי באותם ימים היה טיפשי: "תודה סבתא תודה אלוהים" כי נשאר לי שיער ועוד שיער מלא ושופע מטיפולים.
עד ש.. הגיעו ההקרנות.

lokemia.png

שרון קליין

היי, אני שרון, בת 26 מכרמיאל, בוגרת לוקמיה מסוג all.

חליתי בגיל 20, במהלך שירותי הצבאי.

עברתי כמה וכמה סיבוכים במהלך הטיפולים ובדרך להשתלת מח העצם, לבסוף אחותי היא זו שתרמה לי.
אני חושבת שמה שעזר לי להחלים ולצאת מכל סיבוך רפואי זה ללא ספק אופטימיות ותמיכה של הקרובים אליי וגם הידיעה הברורה שאין אופציה אחרת חוץ מהחלמה!

shad.png

בת-אל סטולר

אני בת-אל, בת 36, גרה באוסטרליה, בוגרת סרטן השד. 

חליתי בגיל 34 בסרטן השד, אחרי אובדן קשה ושנה מאוד עצובה.

אשמח לענות לכל שאלה בנושא סרטן שד הורמונלי בצעירות ללא כימו. מאמינה בקשר העמוק בין גוף ונפש ובאחריות החולה על קבלת ההחלטות בטיפול.

זו התמודדות לכל החיים אבל אחרי ההלם הראשוני משתדלת לעשות כל שביכולתי לשמח את עצמי.

לפי הדלאי-לאמה משמעות החיים היא להיות מאושרים. מה שטוב לדלאי-לאמה טוב גם לי.

אני פה לכל שאלה, עצה, חיבוק וירטואלי וכדי להזכיר לכם שזה בר התמודדות. אם כבר סרטן אז לפחות לא להתמודד לבד. דברו איתי

melanoma.png

ורד יוהל

היי, אני ורד יוהל, בת 31, בוגרת מלנומה.

הרומן שלי עם מלנומה (סרטן העור) החל כשהייתי בת 20 (נקודת חן סרטנית- משחק ילדים) והמשיך אחרי תשע שנים, בגיל 29, כשחזרה בבלוטת הלימפה, כבר שיחקתי במגרש של הגדולים עם מלנומה דרגה 3.

המוטו שלי היה:  ״גישה היא שם המשחק- להתמקד ולעשות מה שטוב לי(!)״
״זו פשוט רק שגרה חדשה להתרגל אליה וכל טיפול הוא טיפול אחד פחות עד לנקודת הסיום״

mei-gas.png

ניר אמיר

היי אני ניר אמיר, בן 48, בוגר סרטן המעי הגס.

הסרטן התגלה באוגוסט שנה שעברה בשלב 4.

אשמח לחלוק מנסיוני ככל שניתן.

מוטו? כל קרב בעיתו. בסוף מנצחים. (ובכל מקרה, החיים הם מחלה כרונית עם 100% תמותה...)

lokemia.png

גל קפלן

גל קפלן, בת 23, בוגרת לוקמיה וסרטן בלוטת התריס.

בגיל 13 אובחנתי בלוקמיה (ALL), ובגיל 18, ממש לפני הגיוס בסרטן בלוטת התריס.
התנדבתי לצבא, טיילתי בעולם והיום אני סטודנטית לפסיכולוגיה.
אשמח לדבר עם כל מי שירצה!

shad.png

מירב שובל

היי, אני מירב, בת 38, בוגרת סרטן השד.

 

גיליתי את הסרטן כשהייתי בת 35. הסרטן נמצא אצלי בזכות גילוי מוקדם והמודעות שהייתה לי לנושא. זה לא רק הציל את החיים שלי אלא גם שינה את כל תהליך ההבראה שלי.
המוטו שלי? אם כבר חטפתי את החרא הזה שלפחות ייצא מזה משהו טוב - בגלל זה פועלת לעידוד המודעות גם בגיל צעיר וגם לגילוי מוקדם. וחוץ מזה זה אחלה מקור לבדיחות

lokemia.png

מורן מורנו

מורן מורנו, בת 35, בוגרת לוקמיה.

 

אובחנתי בגיל 28 והיום אני מדריכת צלילה. במהלך המחלה, לוקמיה (cml), הגשמתי חלום ופתחתי בית ספר לצלילה ובית הארחה באילת.

מתמודדת עם תופעות לוואי קשות יומיומיות וחיה את החלום הרטוב.
בקרוב אני חוגגת 7 שנים בהסכם משמורת משותפת אני והסרטן על הגוף שלי.

 

limpoma.png

שנהב לוביש רסקובסקי

היי, אני שנהב, בת 38, בוגרת הודג'קין.

אחרי התמודדויות רבות, שקדמו לסרטן, שלבקת חוגרת וניתוח שרוול, גילו שהכאבים שלי הם לא "סתמיים" אלה מחלה של ממש, סרטן מסוג הודג'קין לייתר דיוק.

עברתי כימו, טיפולים, בידוד בייתי כדי לחסוך אישפוז, אנטיביוטיקות, מסיכות, 9 חודשי טיפול ו-החלמה.
אוטוטו שנה אחרי. תודה לאל, אני הפוגה מלאה. 
מה שליווה אותי כל המחלה זה לא לוותר, לא לרואפים לא לאחיות לאף אחד, לשאול לבדוק, חוות דעת שנייה והעיקר שיראו אותי ולא רק את המחלה שלי.

 

המוטו שלי הוא balance is the key of life
אני כאן לעזור לכל מי שצריך.

limpoma.png

עינת וולדמן ויזנגרין

היי, אני עינת, בת 38, בוגרת הודג'קין לימפומה.

חליתי בגיל 29. מרגע גילוי המחלה ועד ההחלמה לקח כשנה. עברתי טיפולי פוריות וכימותרפיה.

המחלה פגשה אותי כשהייתי בזוגיות טרייה, עובדת בהייטק, ספורטאית ואוהבת את החיים. בעקבות המחלה החלטתי להוציא לפועל את חלומותיי ושיניתי גם את אורח החיים שלי. עברו כתשע שנים מאז והספקתי להתחתן, להוליד שני בנים מדהימים בהריון טבעי וספונטני, סיימתי תואר שני, השתתפתי במסע מלכת המדבר בסין, טיילתי בארה"ב עם בעלי והפכתי לעצמאית - הקמתי עסק בשם "אופטימיות בקופסא" אשר מציע מגוון מתנות למצבים מיוחדים ואנשים מיוחדים בדגש על חולי סרטן ויש עוד שלל חלומות בדרך...המוטו שלי בזמן המחלה היה להיות אקטיבית, לא לקבל דברים כמובן מאליו, להתעניין, ליזום ולנסות דברים חדשים.

 limpoma.png

שירלי שטרן

שירלי שטרן, בת 38, בוגרת המפלצת (הודגקין)

 

חליתי בגיל 25 במפלצת (הודג'קין) שלימים הבנתי שזה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים !!! נשבעת! היום אני בת 38 נשואה.

אשמח להקשיב, לתמוך וסתם להיפגש.


"הכל תלוי בך חבר היה חזק חזק אל תישבר אל תיתן לעצבות בך לפגוע היה חזק ותתבגר"

limpoma.png

סוניה פורשיק פרחי

היי, אני סוניה, בת 35, בוגרת נון -הוצ׳קין של תאי t.

חליתי בגיל 32, את כל תהליך הטיפולים עברתי יום יום בלי תכניות וככה אין אכזבות.

עכשיו אני שנה וחצי מההשתלה ושנה אחרי הטיפול הביולוגי האחרון, עדיין סובלת מתופעות לוואי ומערכת החיסון חלשה אבל חזרתי לתפקוד רגיל ולעבודה

limpoma.png

ליאור נחום

היי, ליאור, בת 25 ממעלה אדומים, בוגרת הודג'קין.

 

סטודנטית לפסיכולוגיה (בפתוחה). טופלתי בשערי צדק בירושלים.

אובחנתי בהודג'קין בגיל 24. כרגע בהפוגה מלאה כבר 7 חודשים וכבר חזרתי ללמוד ולעבוד.

כשחליתי זה התפרץ אצלי מאוד אגרסיבי וגם נסג ממש מהר (כבר אחרי שני סבבים של כימו). עוד לפני הטיפולים התאשפזתי עם המוליזה, ההמוגלובין צנח ל2.7. היום הספירות ממש מעולות והרופא שלי שאל אם אני בטוחה שזה הדם שלי.

 עברתי את כל התקופה הזו עם הרבה אופטימיות והומור שחור, מוזיקה וספרים, ומוקפת במשפחה והחברים.

יש שני משפטים עיקריים שליוו אותי בתקופה הזו וקשה להכריע בניהם: אחד הוא "we"ll carry on" - זו שורה משיר שאני נורא אוהבת, מלהקה שאני מאוד אוהבת, ואפילו יש לי חולצה עם הציטוט הזה שלבשתי להרבה מהטיפולים. השני הוא "all ends well" - גם הוא משיר שאני מאוד אוהבת, מלהקה אחרת שאני מאוד אוהבת (ושפגשתי לפני כחודש ואמרתי להם בפנים תודה שעזרו לי להלחם בסרטן.


limpoma.png

אורלי בז'רנו

שמי אורלי, אני בת 33, בוגרת לימפומה נון הודג'קין.

הובחנתי לראשונה לפני 10 שנים בשלב 4, לאחר שנה של טיפולים הייתי ברמיסיה שנה ובגיל 25 חליתי שוב, קיבלתי R-CHOP ומבטרה, לפני כשנה בבדיקת PET CT שוב הלימפומה חזרה ולשמחתינו תפסנו אותה ממש בהתחלה.

אז 3 ניצחונות ו- 10 שנים שהמחלה היא חלק ממני, ואני לא מצטערת על רגע. אז עם הרבה ניסיון אשמח לעמוד לעזרה, לעצה, לשיחה ולכל דבר!

 הלימפומה לימדה אותי להעריך כל רגע של בריאות וחוזק ולנצל כל יום כי אי אפשר לדעת מתי תתחיל המלחמה הבאה.

limpoma.png

שיר גרשון

שיר, בת 24, בוגרת הודג'קין לימפומה גאה. 

חליתי בגיל 17. המוטו שלי הוא השיר של שלמה ארצישיליוה אותי אז וגם היום " לא נשאר לנו אלא לחבק את הצער, להגיד אתמול היה טוב והיה גם מחר"

lokemia.png

עידן ליבוביץ

עידן, בן 40, חליתי בגיל 38 בלוקמיה מסוג all.

מוטו שליווה אותי? מזל שעשיתי קרחת עוד לפני המחלה...

shachala.png

שרון וייס גולדשטיין

אז אני שרון, בת 49, בוגרת סרטן שחלה.

באמצע החיים, כאילו מכלום, התחילו כאבי בטן שנדדו מאזור לאזור. אחרי 3 חודשים (לא מאלו שרצים ישר לרופא) ובירור של c.t בטן ואגן התגלה גידול בשחלה.

אחרי 3 חודשים (לא מאלו שרצים ישר לרופא) ובירור של c.t בטן ואגן התגלה גידול בשחלה. האמת?? כבר היה לי ברור שזה משהו כזה עוד לפני. בדצמבר 2016 אבחנו סופית סרטן שחלתי גרורתי ושבוע וחצי לאחר הגילוי נותחתי. הורידו שחלות ורחם וכרתו חלקים וגרורות מעוד איברים שונים. סה"כ היו 13 איברים עם גרורות. שבועיים אשפוז (שכלל ניקור מהריאות בשל נוזלים) ושבוע אחרי השחרור התחלנו בטיפול כימותרפי אגרסיבי. במשך 4 חודשים, כל יום ראשון, הפך בילינסון לבית שני ומשמעותי. כשאני מלאת תופעות לוואי, יורדת למשקל של 40.2 ק"ג ועם ריח של טחב בכל מקום שאני נמצאת בו היה לי ברור שזו רק תקופה ואני יוצאת ממנה כמו גדולה.

 

אופטימיות היא שם המשחק. דרך בדיחות על הסרטן, שדי ריחמתי עליו על שהוא היה כלוא בתוכי בכלל, דרך חיוכים ועוצמות חדשות... החלמתי. היום, ממשיכה בטיפול ביולוגי פעם בשלושה שבועות, חזרתי ללמד, הייתי כבר בחו"ל ויודעת שהחיים יפים. כנשאית של גן הסרטן, מודעת לעובדה שיכול לחזור בשלב כזה או אחר ועדיין טורפת את החיים. אני נמצאת כאן כדי לתמוך, להחדיר כוחות באחרים, לעטוף ולהרגיע ופשוט להקשיב!!

shachala.png

כרמית דניאלי אלטיניובה

אני כרמית, בת 42, בוגרת סרטן שחלה.

בגיל 39 חליתי בסרטן השחלות שלב 4 גרורתי. לפני שנה וחצי סיימתי את הטיפולים הביולוגי והכימו.

המוטו שלי הוא לשמור על שיגרה גם לי וגם לבני ביתי בעיקר בזמן הכימו וכשכואב .לשמוח ולשמח .ולעזור ולייעץ לכל החולים והמחלימים.ולהסתכל קדימה הכל רק לטובה!

mei-gas.png

אביטל דגן

אני אביטל, בת 38, בוגרת סרטן המעי הגס.

חליתי בגיל 35, והאבחון היה 4 חודשים לאחר לידת בתי הרביעית. היום אני בת 38- נשואה ואמא לארבעה ילדים. עובדת במשרה מלאה כפסיכולוגית ארגונית.
האמנתי ואני עדיין מאמינה שהתמודדות עם סרטן היא מלחמה שנכון לקיים בכל הערוצים- תזונה, ספורט, נפש, והרבה צחוקים ושמחה באמצעות משפחה וחברים. זאת הייתה התקופה הכי קשה אבל גם הכי מרגשת שהייתה לי בחיים.
עברתי שלושה ניתוחי בטן גדולים- להוצאת הגידול מהמעי, להורדת הגרורות וניתוח חקר יחד עם הייפק. ובין לבין 12 מחזורי כימו׳.

lokemia.png

שיר טהר

היי אני שיר טהר בת 25 לפני שלוש שנים זכיתי בלוקמיה all, בדיוק חודש לפני הטיול הגדול, אחרי הצבא לדרום אמריקה.

עשיתי 3 סביבי כימותרפיה ובמאי 2015 עשיתי הקרנות והשתלת מח עצם לתורם זר. אחרי שנה השתל תקף אותי בדיוק בטראק על הר בנוי זילנד, שזה מעולה כי זה אומר שהסרטן לא חוזר בשביל להרגיע את השתל. כשלוקחים סטרודים יש גם תופעות לוואי… אצלי זה פורר את העצמות וגרם לשברים ב-3 מקומות בגוף, אחד מהם בירך.
התחלתי טיפולי פוטו (שזה הקרנות לתאי אב במקום סטרואדים) ובקרוב אעבור ניתוח להחלפת מפרק ירך.
בשלוש שנים האילו עשיתי הרבה! בשנה הראשונה האחרי ההשתלה טסתי ל-9 מדינות ובשנה השנייה התחלתי ללמוד אילוף כלבים וכלבנות טיפולית.
אני תמיד אופטימית ורואה את הצד החיובי בכל דבר.

lokemia.png

הלה שוורצזורגן

שמי הלה שוורצזורגן אני בת 42 ממודיעין, בוגרת לוקמיה מסוג APL.

נשואה ואמא לשלושה בנים, בזמן שחליתי עבדתי כמנהלת כספים באסם.
חליתי בתחילת 2012 בלוקימיה מסוג APL, הייתי מאושפזת ארבעה חודשים בבידוד בתל השומר (ללא השתלת מח עצם) ואינספור סיבוכים, כשהקשה בניהם היה פרפורציה(חור) במעי וניתוח חירום בסופו הוציאו לי סטומה (שקית המחוברת למעי הדק ואוספת את הצואה). בין היתר היו תסחיפי דם שונים, חיידק בית חולים זיהומים בניתוח ועוד ועוד...
המוטו שלי, כיוון שהייתי מאוד חלשה ולא מתפקדת הוא: להבין שאי אפשר לבד, צריך לקבל באהבה את כל התמיכה והעזרה כי פשוט אי אפשר לעשות את זה לבד!
אשמח לתת עוד פרטים במידה וצריך תודה רבה

limpoma.png

דנה רובין

אני דנה רובין בת 36 בוגרת לימפומה.

מאחורי שני אבחונים שהובילו להשתלת מח עצם, כימו, הקרנות וטיפולים ביולוגיים.
למרבה המזל והשמחה, אני ברמיסיה (נקייה מהמחלה) ומקווה להנות מעוד הרבה שנים יפות.
אני אשמח לדבר עם אחרות ואחרים על כל מה שכלול בחבילה של הסרטן: על כוח, חולשה, שמחה מרגעי חסד, הומור, התמודדות עם אובדן, עצב ופחד, התמודדות עם גוף שמשתנה (מחלה, טיפולים, וגם סוגיות כמו אובדן פוריות), הצלחה או אי הצלחה של טיפולים, חיים עם חוסר וודאות ומאידך לפעמים גם חיים עם בהירות ופרספקטיבה ועל האופן בו המחלה משפיעה על דברים כמו מערכות יחסים ותכניות לחיים. בטח פספסתי כמה דברים! אבל הבנתם את המסר—אני פה להקשיב ולאפשר שיחות כנות על סרטן-הכל-כלול.

limpoma.png

גל בלאו

גל בלאו, בן 46, בוגר הודג'קין לימפומה.

סרטן באמצע החיים. קילף אותי מכל מה שהיה "אני". הכח לעבוד. האנרגיה המינית. הכח לצאת ולבלות. העיסוק בספורט. עמוד התמיכה של הסביבה. כל זה נגמר.
החלטתי לנצח את הסרטן בדרך היחידה שהכרתי: עקשנות. אני פשוט אתיש אותו עד שהוא יתעייף וילך.
ארבעה סבבים של כימו. הקרנות. השתלה עצמית.
ניצחתי.
נכון להיום.

limpoma.png

רואי חי ג'רסי

אני רואי חי ג׳רסי, בן 39, מפתח תקווה בוגר הודג׳קין כפול (פעמיים).

כל הסיפור התחיל כשהייתי בן 28 והיום, 11 שנים אחרי אני בריא. בפעם השנייה עברתי השתלת מח עצם למי שרוצה לדבר על הנושא אני אשמח לעזור.
מה שהחזיק אותי כל התקופה זה האמונה שאני יכול והמשפחה שלי.

shad.png

מירב ענבר

אני מירב ענבר, בת 51, בוגרת הפקולטה לסרטן שד הורמונלי.

אני אחרילמפקטומי + בלוטות (לא נגועות ) והקרנות.
המוטו שלי הוא שסרטן הוא לא מילה גסה. סרטן עבורי היה נקודת מפנה בחיים ובזכותו השתנו חיי וקרוב לי בעקבותיו המון דברים טובים.

 

shad.png

דברת מלניק אדמוני

היי, שמי דברת בת 40, בוגרת סרטן השד.

חליתי בסרטן השד בגיל 36 כשהצעיר משלושת ילדיי היה בן שנה וארבעה חודשים.
את הסרטן חוויתי כמו נסיעה ברכבת הרים, בהתחלה פחד משתק לפני תחילת ״הנסיעה״, בעיקר מהלא נודע ומרגע שהנסיעה החלה היו עליות מטורפות וירידות מהירות עוד יותר. תוך כדי ה״נסיעה״ הייתה התרגלות למצב ואפילו ניסיון ליהנות קצת מהדרך. אומנם לא דרך נעימה אך אפשרית!
תחנת העצירה שלי הייתה ב- 11/3/14. הטיפול האחרון. זכיתי לעבור דרך אתגרית ביותר, זיכיתי ללמוד על עצמי דברים שבשום סיטואציה אחרת לא הייתי למדה! זכיתי להבין ולראות צדדים בבני המשפחה והחברים הקרובים שלולא הסרטן לא הייתי רואה. זכיתי ללמוד שאפילו בתוך החרא יש צד טוב, הוא נקרא פרופורציות! והכי חשוב זכיתי לנצח אותו!

shad.png

יעל לצט בן עמי

היי, שמי יעל, בת 39, בוגרת סרטן השד.

אני רופאת משפחה בצה"ל, נשואה לניר ואמא ל-2 קטנות. היום סיימתי טיפול "הכל כלול" לסרטן שד שלב 3 ומקווה לטוב.
משך כל הטיפול הודיתי על כל הטוב שבחיי וזה עזר לי לעבור את כל התלאות הפיזיות והנפשיות, אז מניחה שלהודות על מה שיש זה המוטו שלי.

tzavar-rechem.png

שרון קירודו

שרון קרודו, אני בת 37, בוגרת סרטן צוואר הרחם.

חליתי בסרטן צוואר הרחם כשהייתי בת 36. עברתי הקרנות פנימיות וחיצוניות וכימותרפיה (מה שנקרא כימותרפיה קטנה).
בשבילי הקושי הכי גדול הייתה הבדידות אז אל תישארו לבד. שתפו ותגלו כמה אתם לא לבד.

shachala.png

יפית דדון

היי חברות, שמי יפית, בת 67, תושבת העמק הפורח, בוגרת סרטן השחלות.

סיימתי עם הסרטן בשנת 2000 אחרי מסע מלא בעליות וירידות. כעת, מזה כשנתיים מקבלת טיפול ביולוגי בכדורים במסגרת מחקר, התוצאות די מעודדות.
בוגרת יקרות אם ברצונכן לשוחח אתן מוזמנות לעשות זאת איתי. החיים לימדו אותי ״אם אין אני לי מי לי״ אז תנו חיוך.

ashachim.png

דניאל אברון

היי, אני בן 31 בוגר סרטן האשכים.

חליתי ממש כשבועיים אחרי יום ההולדת 28. הייתי בשלב טוב בחיים. בן 28. גר במרכז תל אביב במרחק הליכה קצרצר מהים. עורך דין צעיר. בדיוק התחלתי לצאת עם בחורה מדהימה.
זה די מסכם די טוב את מה שעברתי http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4873594,00.html

sarkoma.png

נועה אזולאי

אני נועה אזולאי. בת 18 מירושלים והחלמתי מסרטן מסוג יואינג סרקומה לפני כחודש וחצי.

המוטו שלי הוא שהחיים קצרים מידי כדי לעשות דברים של אוהבים באמת לעשות, ושמשפחה זה מעל הכול.

sarkoma.png

ענבל עזרן

היי, אני ענבל עזרן, בת 26 מתל אביב, בוגרת סרקומה.

חליתי בסרקומה בגיל 25, רגע אחרי סיום התואר. היום אני כמעט בת 27, עם תואר שני וצלקת של כבוד. המוטו שלי מהרגע הראשון היה לא להוריד את הראש ולא לרחם על עצמי אלא לחפש דרכים מגוונות לעבור את התקופה.

sarkoma.png

דנית ענבר

היי, אני דנית ענבר, בת 43. נשואה ואמא לשלושה, בוגרת סרטן שד.

חליתי לראשונה בסרטן השד ממנו החלמתי ב-2012.
מאז דצמבר 2015 מתמודדת עם סרטן לבלב. עברתי ניתוח וויפל וכימותרפיה נרחבת.
מאמינה בחיים, באנשים ובאהבה ויש לי תמיד בשביל מה לקום בבוקר.

kidney.png

אפי ארמן

היי, אני אפי, בוגרת RCC-סרטן כליה.

חליתי לפני שנה וחודשיים עשיתי ניתוח כריתת כליה (כריתה מלאה) ומאז אני במעקב.
תמיד חיכיתי לאיזה "פורס מז'ור" שיכריח אותי לעשות שינוי בחיי ואז הוא הגיע. מאמינה שכל דבר הוא שיעור ועכשיו חיה את החיים בעוצמה אחרת.

anus.png

אטי יוסף

הי אני אטי בת 40 מאבן יהודה, בוגרת סרטן אנוס.

 

אובחנתי בגיל 37 בסרטן, עברתי כימו והקרנות יחסית בקלות ובהצלחה כפי שציפו וחשבתי שמכאן אמשיך את חיי.
הסיפור קיבל תפנית חדה כאשר כעבור חצי שנה התגלו גרורות בכבד, פרוגנוזה גרועה ביותר, שלב 4 עם כל המשתמע מכך.
אחרי סבב כימו שלא הצליח והיעדר טיפול קונבנציונלי רלוונטי, הבנתי שבשביל להחלים ולנצח אני צריכה לעשות משהו אחרת. הכל אחרת. טיפולים אינטנסיביים (כימו של סרטן השד), כריתת כבד חלקית, לצד הרבה טיפולים אלטרנטיביים בשיטות שונות, רפואה סינית, ספורט, פסיכולוגיה חיובית ובעיקר שינויים מהותיים באורח חיי.
אוטוטו חוגגת שנתיים בריאה ומאושרת:)
המוטו שלי לחיים: הכל אפשרי! תלוי רק בכם.
דברו איתי

שירה ישראלי

limpoma.png

רעות מצקין

היי, רעות בת 22 מחיפה  בוגרת לימפומה הודג'קין.


חליתי בגיל 22 וחודש בלימפומה הודג’קין. לאורך התקופה האמנתי שלפעמים צריכים פסק זמן, זה מחזק כדי להמשיך הלאה להגשמה עצמית.
וגם יש מבחנים שהעולם מעמיד רק בפני האנשים החזקים ביותר בעיניו. מוזמנים ליצור קשר.

limpoma.png

רות בר

היי לכולם, רות, בת 50 בוגרת הודג'קין.

בגיל 30 חליתי בהודג'קין. תודה לאל אני 20 שנה אחרי ומרגישה ממש כך. אני חיה את היום, העבר מאחור והעתיד יפתיע בטוב. אשמח לחזק אחרים בשמחה.

limpoma.png

ליהי קרפל

קןראים לי ליהי קרפל, אני בת 27, גרה בתל אביב, בוגרת הודג'קין

אובחנתי כחולת הודג׳קין לימפומה בגיל 26.
בזכות אופטימיות, מחשבות חיוביות, אמונה וההבנה שהכל בראש- מנצחים!
נוכחתי לדעת כמה שהנפש חזקה ומשפיעה על הגוף וההחלמה.
אשמח בכל ליבי לעזור, לשתף, לתמוך ולייעץ למתמודדים עם המחלה. חשוב לי להראות נקודות של אור, להציע דרכי התמודדות, להסביר ש״השד לא כזה נורא״ ושאין סיכוי שלא עוברים את זה..
כי אין אופציה אחרת חוץ מהחלמה מלאה!

shad.png

קורין ולדמן פז

היי אני קורין, בת 34, בוגרת סרטן השד. 

ברגע הגילוי כל מה שרציתי זה כפתור שיריץ אותי שנה קדימה לזמן שבו הכל יגמר, בדיעבד אני שמחה שזה לא קרה. מניתוח - לכימותרפיה - לכריתה ושחזור ואינספור בדיקות, חוויתי הכל. על הדרך גיליתי בי וביקרים לי עוצמות שלא הכרתי. החשש הגדול שלי היה לעבור את המחלה כאמא צעירה (לילדה בת שנתיים וחצי), בסוף היא זאת שחיזקה אותי בכל הרגעים וטיפלה בנפש שלי כמו שאף אחד אחר לא ידע. אשמח לשוחח ולהיות שם בשביל אמהות צעירות ונשים בכלל. המוטו שלי- להרים את הראש ולבחור בחיים.

נויה דדוש

היי אני נויה, בת 19, בוגרת סרטן עצמות, אוסטוסרקומה

חליתי בגיל 15 עם גידול שישב בברך שמאל.
בעיקרון במהלך המחלה הדבר שהחזיק אותי הוא המשפחה!! בלי המשפחה לא הייתי יכולה לעבור את זה בכלל. צחוק היה גורם עיקרי בהחלמה שלי, הומור שחור ובכלל כל מיני בדיחות על הסרטן תמיד ניסיתי להישאר אופטימית גם כשהכימו מוטת אותי לגמרי. הייתי צריכה גם להתמודד עם ניתוחים רבים שזה חלק בלתי נפרד בחלק מסוגי הסרטן.
ברור שיש גם רגעים קשים, אצלי זה היה ניתוק קשר עם מחלק גדול של החברים מהתיכון אבל ככה מבינים מי באמת חבר ומי לא.
דבר אחרון שחשוב לי לכתוב הוא כמה שחשוב לחזור לילמוד ולנסות להמשיך בחיים אחרי המחלה. ואני יודעת כמה שזה קשה אבל חשוב כל כך כי זו דרך מעולה להתמודד עם ההחלמה ולשכוח חוויות קשות.

פרויקט לוח הבוגרים מוצע על ידנו כשירות למען קהילת חלאס ועל ידי בוגרי הקהילה. חשוב לציין שאין מדובר בייעוץ רפואי, רגולטורי או משפטי. כל החלטה שתתקבל על ידי מי ממשתמשי השירות המוצע היא באחריותו הבלעדית.

need.png

צריך משהו אחר? כתוב לנו על כך