אזהרה

האמת? אנחנו לא רוצים שתכנסו לכאן, אלא אם אתם צריכים. ו"צריכים", זה אומר שאתם או היקרים לכם עומדים לצאת למסע הפרידה.
ריכזנו כאן מידע מהותי שיעזור לכם להיפרד כמו שאתם רוצים, כמו שחשוב לכם, כמו שמגיע לכם. מבירוקרטיות וטופסולוגיות ועד המילים האחרונות שתרצו להשאיר.

MENUMENU
1

רעות

סיימתי טיפולים!

סיימת טיפולים?

סיימת טיפולים? צלצל בפעמון!

העלאת תמונה

סיפורים אישיים

אוריה | פברואר 5, 2019

יואינג

אני רוצה לספר לכם על יואינג, אדם נחמד בדרך כלל, הלוואי והייתי יכולה להגיד את זה במקרה הזה.

באחד הערבים יואינג בא להתארח בבית שלי- בתחילת הערב יואינג התנהג בסדר גמור.

איש שקט, לא מפריע כל-כך. יואניג ביקש להישאר לישון, לא חשבתי שזה יהיה נורא אם הוא ישן היום וילך מחר. כנראה שטעיתי. יואינג כל-כך נהנה מהאירוח שהחליט להישאר.

באותו הזמן יואינג לא הפריע לי, הייתי עסוקה בדברים שלי, בשגרת חיי ועשיתי את הדברים שכל בחורה בת 16 עושה. אבל באיזשהו שלב יואינג התחיל להראות נוכחות בבית ולדרוש יותר תשומת לב. הוא גם לא ממש היה בקטע של ללכת, דווקא היה נראה שמאוד נוח לו במצב הזה, שהוא נמצא בבית שלי, על חשבוני.

בהתחלה ביקשתי ממנו בנחמדות שיעזוב, לא רציתי לעשות מזה עניין גדול, אבל היה לו נוח מידיי, והוא החליט לא להקשיב לבקשתי. עם הזמן יואינג הרגיש יותר ויותר בנוח, ממש הרגיש בבית.

נאלצתי לעזוב את כל עיסוקי כדי להתייחס אליו, רציתי להוציא אותו מהבית שלי! כבר לא רציתי שימשיך לגור אצלי, לא מתאים לי לעזוב הכל בגלל יואינג שהחליט להופיע לו פתאום וגם להישאר!

לצערי, לבדי לא הצלחתי להוציא אותו, ביקשתי עזרה מאנשים אחרים.

סיפרתי להם בקצרה על יואינג ועל כך שאיני רוצה בו יותר וקיוויתי שיוכלו לעשות משהו כדי לעזור לי.

בהתחלה הם רק חקרו עליו. ועשו לי הכרות מעמיקה יותר "קוראים לו יואינג סורקומה – סרטן העצמות". סיפרו שהם כבר פגשו אנשים כמוהו בעבר ואחרי חודשיים של בדיקות וצילומים בלי סוף הגיעה הבשורה, בשורה שלא כל כך נעים לשמוע, יואינג פה בשביל להישאר.

"אוף"… רק רציתי שכבר שייקחו אותו.

הם גם ניסו לדבר איתו בנחמדות שיעזוב את הבית שלי, אך הוא היה בשלו. נוח לו שם, אז למה לו לעזוב?

אחרי ניסיונות רבים והרבה דרכים לנסות להתמודד איתו, הוא עוד היה אצלי, הוא לא עזב. יואינג עקשן! אחרי שהבנתי שכנראה בכוח זה לא ילך, חשבתי לנסות דרך אחרת ובמקום לכעוס על יואינג ולהתבייש בו, בחרתי לראות אותו בתור חבר. חבר שהלך איתי לאורך כל הדרך. חבר שגרם לי לראות את החיובי שבחיים, שלימד אותי לצחוק גם על הקרחת, שחייכתי איתו והראנו יחד לעולם, שהביקור שלו זה לא סוף העולם.

יואינג הפך לחבר. לא רק שלי. הוא הפך לחבר של כל המשפחה והחברים שלי, חבר שעזר לכולנו לבחור לראות אותו בתור אתגר שאנחנו עוברים יחד.

אני ויואינג עברנו הרבה ביחד, כימו, נשירת שיער, הקרנות, ניתוחים, השתלת מח עצם, תקופה לא כל כך קצרה, ממש חיים שלמים.

בסופו של דבר יואינג נאלץ לעזוב, אך הוא קיבל זאת בהבנה.

אז תודה לך יואינג שלימדת אותי דברים מדהימים, דברים שלא חשבתי עליהם במהלך היום/ לימדת אותי לצחוק, לצחוק על דברים בכלל לא מצחיקים. לימדת אותי על חשיבות הדברים שקורים לנו בכל רגע ועל משמעות הדברים הכי קטנים, על היחס שלנו לדברים כלל "לא חשובים".

תודה. אבל שלום ולא להתראות.

כשומעים את המילים "גידול סרטני" אז אין על מה לדבר יותר, כי זה סוף שידוע מראש, ואפשר לוותר על המאמצים. אז זהו, ש… לא! אז בוכים וקמים וממשיכים הלאה! החיים לא מפסיקים, הערך שלהם רק מתעצם. הרי אנחנו יכולים לעשות מה שרק נרצה. לכל דבר ודבר שיקרה לנו יש סיבה ובכל אתגר שאנו עומדים מולו, יש לנו את אפשרות הבחירה. איך נבחר לראות אותו? בגישה השלילית או החיובית. הכל תלוי בעיניי המתבונן. לא הכל טוב אבל הכל לטובה.

אני רוצה גם להגיד תודה למשפחה שלי שלצידי בכל רגע ורגע. שתמיד תדאג שיהיה לי הכי טוב שרק אפשר.

תודה לחברות על ההבנה וההכלה, שצריך – יודעות מה להגיד.

תודה לעמותות שנמצאות שם בשביל הילדים עושות אווירה, חוויה טובה ודואגות שלא יחסר כלום.

תודה ל- ה' שנותן לי להיות חזקה היום יותר.

תודה לאחותי, ליאל, על מתנה מושלמת, שיר במיוחד בשבילי, שמעביר בדיוק את השקפת העולם שלי.

תודה ליובל על הלחן והשירה הכל-כך מרגשת.

תודה לקובי על כתיבת השיר, על מילים כל-כך מדויקות שמעבירות את המסר שנכון זה כואב, לא קל לחשוב שביום אחד אפשר לגלות משהו שיטלטל את חיינו.

.

כתבות נוספות בנושא

סיפור מבפנים

מרץ 14, 2019

היי אלופות ואלופים, אני מיה כץ גולן, אמא ל-3 ילדים בוגרים ו"בוגרת" סרטן בלוטת תריס, גרורתי לעמוד...

לא מוותרת על החלום

מרץ 14, 2019

ה-6.2.18 היה היום הכי הזוי, מאושר, מוזר, שמח וקשה שקרה לי בחיים. בבוקר אותו יום קיבלתי ליטוף...

הסרטן המעורר שלי

מרץ 14, 2019

לפני חמש וחצי שנים בערך, בגיל 36, לקראת סוף ההריון השלישי, גיליתי אותו. מיששתי אותו במקלחת. גוש...