למידע רלוונטי לכם - בחרו:
זכות ההקשבה
רות שמעון נעים 29.08.2018

את המתנות הכי גדולות שלי הענקתי לעצמי בזכות הסרטן.
זה פוסט אופטימי, אל תדאגו. 

יכול לעניין אתכם גם לקרוא את הבלוג של שונית "חברות"

עם הגילוי, הכל בחיים מקבל פרופורציות ובהירות, אבל במקרה שלי - ההקשבה לעצמי והאומץ שהתלווה לגילוי, הן המתנות הנפלאות ביותר שקיבלתי.

ולמה אני מתכוונת? מכירות את זה שאנחנו יושבות באיזה דיון/ ישיבה/ כנס/ ריאיון/ עם חברות בים/ משפחה - ופתאום מופיעה תחושת חוסר נוחות שכזו? יש לה כל מיני פנים - היא יכולה להיות כאב בבטן או תנועה על הכיסא ללא מנוח, היא יכולה להיות גירודים, חום, קור, או צפצופים באוזניים. ושם, בנקודה החמקמקה הזו - אנחנו מבינות שמשהו לא יושב לנו בול. משהו מפריע לנו. בין אם אלו הדעות בחדר, בין אם חלוקת המשימות או השכר המוצע לנו בריאיון עבודה. התחושה הזאת, יכולה להופיע אפילו במקרים פשוטים יותר - אם אני רוצה עכשיו להיות בבית ולא במקום X או אם אני צריכה עזרה ורוצה להביא בייביסיטר שתעזור לי עם הילדים.

אז פעם, לפני הסרטן, לא תמיד הייתה בי התבונה לזהות את הרגע הזה. להבין שעכשיו ממש, אני מרגישה חוסר נוחות, שמתבטא לי בגוף. הסטתי את חוסר הנוחות הזה ונתתי לו הסברים אלטרנטיביים אחרים. אבל אז ביחד עם הסרטן, הופיעה ההקשבה ואני למדתי לזהות את הרגע,
ואז – לפעול.
ולא סתם. לפעול באומץ. להגיד מה אני חושבת גם אם זה לא הכי פופולרי. להציב גבולות לאלו שצרכו את האנרגיה שלי, להבדיל בין מעמיס ומקל. להגיד שנפגעתי, ולא לשמור בבטן. להעביר ביקורת בונה לבקש את מה שמתאים לי, את מה שנכון עבורי.

וכל אלו לצד מה שכבר ידעתי, ואני מניחה שנשים רבות מיישמות: לשתוק, להקשיב, ללמוד להעניק.
אל תתבלבלו, זה לא תמיד היה פשוט. האומץ הופיע מלווה
בכאב ובקושי וגם בדמעות זולגות.
אבל הצלחה אישית קטנה גוררת הצלחה נוספת. היא גוררת הבנה בהירה, שהקשבה ברגעים החמקמקים האלו היא זו שתקרב אותנו אל עצמנו.

ומתוך כל התקופה הזו בה אני מתנהלת בהקשבה לצד אומץ אני שואלת את עצמי - למה רק כשהאדמה רעדה לי מתחת לרגליים, השכלתי להקשיב לעצמי?! ובעיקר, האם זה יכול להיות אחרת?

אני כותבת את הפוסט הזה, כי אני מאמינה בכל ליבי, שכן. אז אני מקדישה את המילים כאן: לכל אלו שנעות בחוסר נוחות, לא מבקשות ולא מציבות גבולות, לא אומרות את אשר על ליבן ולא מעבירות ביקורת, כי "לא נעים" (ולצערי, המקרים האלו רווחים אצל נשים, ואני בתוכן, יותר מאשר אצל גברים(. מציעה, בענווה - תנסו להקשיב לעצמכן. תזהו את התחושה הזו בגוף. אל תסיטו אותה, ותנסו לפעול באומץ. למען עצמכן, ולמען מה שאכפת לכן ממנו.

ואם אישה אחת, או שתיים (והלוואי ויותר) תיקח מכאן הקשבה עצמית וגם אומץ מבלי שתרעד האדמה תחתיה, אני עשיתי את שלי.

בתמונה: עוד מתנות אהובות
. וגם - צילומי משפחה, כי רציתי לעשות, והקשבתי לעצמי והנצחנו רגעים קסומים.

יכול לעניין אתכם גם לקרוא את הבלוג של רונה לוסטינג "מחלה מחורבנת או קריאת השכמה"

קרדיט לצלמת: Taptim Tav

לעמוד הבלוגים >

need.png

צריך משהו אחר? כתוב לנו על כך