למידע רלוונטי לכם - בחרו:
זה הזמן שלך
יפית 19.09.2017

"אומרים שזמן משנה דברים... אבל למעשה אתה צריך לשנות אותם בעצמך" (אנדי וורהול).

יכול לעניין אתכם גם לקרוא את הבלוג של תהילה "מנצחת"


באוגוסט חגגתי שנתיים מהטיפול האחרון ובאוקטובר אחגוג שנתיים לפרידה משדיי.
שנתיים!
שנתיים?
זה לא קצת מוגזם ל"תקופת החלמה"? ובכן... הסביבה ה"בריאה" שלי מאמינה שכן. מצדם, יום אחרי הטיפולים או הניתוח – אפשר לחזור לשגרה. זאת לפחות הציפייה. אבל אתם חבריי המחלימים, תגידו אתם – שנתיים, זה הרבה זמן? יש לי תחושה שאתם מרגישים כמוני. שתהליך ההחלמה שלי, שלנו, נמשך הרבה יותר משנתיים, אולי אפילו חיים שלמים. דווקא עכשיו אני מתמודדת הכי הרבה ב"יום שאחרי". בדבר הזה שקוראים לו "להחלים". בפוסט טראומה.

 

מבחוץ הכל נראה תקין. הצבע חוזר ללחיים, השיער גדל, הגוף מתחזק. אבל בשביל להחלים מבפנים, דרוש הרבה יותר זמן.

"העיקר שאת בריאה, כל השאר שטויות"; "עברו שנתיים! מתי תתנתקי כבר מכל הקבוצות האלה שמתעסקות במחלה?" הם רק חלק מהתגובות שאני מקבלת מהסביבה "הבריאה" שלי, ורק מתחזקת אצלי ההבנה שהזמן שלנו חבריי, הוא זמן שונה לגמרי מזה של הסביבה.

 

הזמן שלנו איטי יותר, חוקר יותר, מתבונן יותר.
בזמן שלנו מתרחשים תהליכים אחרים.
בזמן שלנו אנחנו מחפשים אמת חדשה, מנסים להבין את היחסים שסביבנו, את מה שעושה לנו טוב, את הדברים שנכונים לנו, את אלו שמעניקים לנו את האנרגיה וממלאים אותנו, ואת אלו ששואבים מאיתנו את אותה האנרגיה שדרושה לנו להחלמה.
בזמן הזה שלנו, אנחנו מחפשים איך לדייק את עצמנו, ולסלוח. לעצמינו.

בזמן הזה שלנו אנחנו רוצים לטרוף את העולם כי אנחנו יודעים, שאי אפשר לדעת מה יקרה מחר.
בזמן הזה שלנו אנחנו רגישים לכל כאב חריג שתוקף, לכל עלייה במדדי הבדיקות, לכל תחושה שאנחנו מרגישים בגוף.

 

הזמן הזה שלנו, הוא הזמן מבדיקה לבדיקה. מתוצאה לתוצאה. מביקורת אחת לזו שבאה אחריה.
את הזמן הזה שלנו אנחנו מנצלים כדי לעזור לגוף ולנפש הפצועה שלנו. מחפשים אחר התזונה חדשה, ספורט, תוספים, קבוצות תמיכה, טיפולים. מחפשים את דרך החיים שתשמור שהמחלה לא תחזור, ולהמשיך בלי הפחד מזה.

 

שנתיים אחרי המחלה, אחרי מלחמת ההישרדות היומיומית אנחנו מצליחים להתפנות להתמודד עם השאלות. להתאבל על מה שאיבדנו. לחפש את הדרך.
עכשיו אנחנו רוצים להיפרד מדפוסי ההתנהגות ש"תקעו" אותנו, לשחרר ולזרום עם מה שיש ליקום להציע לנו. עכשיו אנחנו צריכים להתמודד עם פגעי הטיפולים, החלשות הגוף, הכאבים השונים, הכימו בריין, האיברים שנכרתו והשינויים הפיזיים והנפשיים.
אנחנו צריכים להתמודד עם המחשבות שמגיעות בלילות ללא שינה, מצבי הרוח, התפקודים שנפגעו ועם הלבד. כי אנחנו כבר לא פונים לסביבה הקרובה, לא רוצים להציף אותה ונשארים עם השאלות, התחושות והכאבים שצצים, רק עם עצמינו.

 


אז אנחנו רק מבקשים זמן. עם הערכה עמוקה על כל הדרך שעשיתם אתנו, חברינו ה"בריאים", על התמיכה והאהבה שהערפתם עלינו, עכשיו אנחנו רק מבקשים מכם, קבלו בהבנה את הזמן שלנו. תנו לנו להחלים בקצב שלנו, בזמן שמתאים לנו. אל תנמיכו את התחושות שלנו, הכאבים, הפחדים שמגיעים. תנו לנו להוציא אותם החוצה, זו הדרך שלנו להתמודד. קבלו בהבנה את מה שממלא אותנו. גם אם זו התעסקות בהחלמה, גם אם זה שאלות שנשאלות, גם אם זה השינוי שחל בנו. אפשרו לנו לחקור, להתבונן, להתנסות, להיפתח לדברים חדשים. תנו לנו לצאת מאזור הנוחות שלנו ואל תחסמו את הדרך החדשה שנבנית.

 

ולכם חבריי המחלימים, סלחו לעצמכם. קבלו בסבלנות את התהליכים שאתם עוברים. קחו את הזמן שלכם – בכל המובנים. בקצב שלכם, בשניות, בדקות, בשעות שמתאימות בדיוק לכם.
פתחו את לבכם לדלתות חדשות. אם לא תפתחו אותן, לעולם לא תדעו מה מסתתר מאחוריהן.
זרמו עם ה"כן" - עם מה שיש ליקום להציע לכם. רק כשתשחררו תגלו כמה הוא נפתח בחזרה ומזמן לכם עולם ומלואו.
חבקו באהבה את השגרה ה"לא שגרתית" שלנו, נשמו את ההחלמה, וצאו לשייט בתוך הזמן המיוחד הזה שלכם.

 

"קח אותו לאט את הזמן העולם עוד יחכה בחוץ קח עוד שאיפה מן הזמן שתי דקות לפני ההתפכחות. להתמכר ללב המתפרע לדמיון המתפקע ולאושר הנוגע בעומק הכאב. אתה עוד תגלה את העולם אם תרצה או לא תרצה יש עוד זמן להשתנות מן הקצה אל הקצה." (אהוד מנור)

באהבה והבנה מאחת שנמצאת באזור הזמן הלא שיגרתי שלנו.

יכול לעניין אתכם גם לקרוא את הבלוג של יפית "ממני אליך"

לעמוד הבלוגים >

need.png

צריך משהו אחר? כתוב לנו על כך