למידע רלוונטי לכם - בחרו:
כך יצאתי לחיים
איתן 31.08.2017

בהתמודדות עם הסרטן עוברים שלבים רבים והתמודדות שמעולם לא חשבנו שנדרש לה. כל הכוחות מכוונים להחלמה וכל מי שאנחנו מכירים ואוהבים נרתמים כדי לסייע. כולנו מרגישים את זה אבל לא מדברים על "היום שאחרי", ה"אני" החדש הזה שנוצר ואנחנו לא יודעים מה לעשות איתו. איתן פינק מספר על התמודדות שלו ועל קבוצה מיוחדת שסייעה לו להיות 'הוא' שוב.

יכול לעניין אותך לקרוא גם את הבלוג של חי "צא תראה עולם"


בימים אלו אני מציין שנתיים לגילוי הסרטן, לפני 24 חודשים בדיוק, תוך כדי התלבטות לאיזה סרט ללכת אחר הצהריים (כי זה מה שנערים בני 17 עושים בחופש הגדול) קראו לי לביה"ח. כשנכנסתי לחדר של הרופאה לא העליתי על דעתי שמהר מאוד התלבטויות מסוג זה יהפכו למאבק הישרדותי - על החיים שלי. בחוץ חום יולי-אוגוסט, החדר של הרופאה היה ממוזג ושקט, כמעט והיה אפשר להתעלם מהילדים הקטנים שמחוברים לעמודים ומתהלכים ברחבי המחלקה ההמטו-אונקולוגית, מנסים למצוא פינת מקלט.


לא עבר זמן רב באותו החדר וקיבלתי את ההודעה – "יש לך סרטן" - גידולים בבלוטות הלימפה שיושבות בצוואר כשהגדול ביותר הגיע לכ-10 סנטימטר, כדור טניס שיושב מעל הריאות ומחכה להתפשט בכל הגוף ולהרוס כל תא בריא. השבוע לפני שנתיים נכנסתי לניתוח בו הכניסו לי את הפורט (צינור שחובר לעורק הראשי דרכו זרמה הכימותרפיה וכרסמה בתאים הסרטניים והבריאים כאחד). מאז הרבה מים זרמו בנהר, או יותר נכון לומר הרבה כימותרפיה זרמה בוורידים. בחילות, הקאות, נשירת שיער, מערכת חיסונית שנהרסה כליל ועוד תופעות לוואי נוראיות.


בזמן המחלה, למרות הסבל שבטיפולים וחוסר התפקוד, הייתי מאוד מוגן - המשפחה והחברים לא נתנו לי להיות דקה לבד. ההתמודדות העצמאית שלי התחילה אחרי שהרופאה בישרה לי "אתה נקי, לך הביתה" - חזרתי לבור - שישה חודשים מהחיים שלי נבלעו, פתאום הבנתי שבחצי שנה שבה התיידדתי עם קירות בית החולים החיים בחוץ המשיכו - המציאות נראתה לי פתאום שונה, זרה, מיותרת. הרגשתי שהתבגרתי ב-10 שנים ושאני לא באותו מקום כמו בני גילי. לא מצאתי עם מי לדבר, לא חשבתי שאף אחד יבין. חצי שנה מאוחר יותר, פנתה אליי רכזת הפרויקט "יוצאים לחיים" שהציעה לי להצטרף.


הגעתי למפגש הראשון של התכנית ופגשתי כ-30 חברה בגילאים 18-30 שכל קשר אחד לשני היה נראה מקרי ביותר - יהודים, ערבים, דתיים, חילונים, מהצפון ועד לדרום הרחוק כשהמכנה המשותף היחיד בינינו הוא שניצחנו את הסרטן וכולנו מחכים שמשהו יקרה, חסרי כלי להתמודד עם היום שאחרי.


היה לי חשוב להגיע לקבוצה. לא פספסתי אף מפגש ופעם בשבועיים התייצבתי כדי לעבוד על עצמי, לחבק את מה שעבר עליי וללמוד איך למרות זאת, ממשיכים הלאה. לא לקח לנו הרבה זמן להתמסר לזה, לתהליך, לחברים ולצוות המקצועי. הרגשנו שלפתע אנחנו לא לבד - ההתמודדות עם המחלה והשלכותיה כבר לא הייתה רק נחלתנו הפרטית - הייתה לנו האפשרות לחלוק, לשתף, להתייעץ וכן - לפעמים גם לבכות אחד לשני.


יחד חרשנו יחד את הארץ עם קבוצת ג'יפאים שנרתמה בהתנדבות מלאה לתהליך הגיבוש שלנו. בטיולים למדנו להכיר, להתחבר, לשאוב השראה אחד מהשני ובעיקר צעדנו עוד צעד לעבר תהליך העצמאות שלנו, גילוי האני שאחרי המחלה. למדנו איך להתמודד עם פחדים, איך לבחור נכון ובעיקר למצוא את הדרך לאמץ את הכלים שהעניקו לנו.


בחרתי להיחשף ולשתף את הסיפור שלי בתקווה להגיע לכמה שיותר מחלימים ומחלימות צעירים מסרטן שקוראים את הפוסט הזה ועדיין מחפשים את עצמם בתוך המציאות שנוצרה אחרי המחלה. לפני כשנה הייתי במקום שונה - מקום מבולבל ומתסכל, לא העליתי על דעתי שאמצא את דרכי באמצעות קבוצה של אנשים זרים. היום אני עומד על הרגליים והם עזרו לי לסלול את הדרך לחלום שלי - להתגייס לצה"ל. היום אחרי חצי שנה אני חלק ממנו בזכות התקווה, הרדיפה אחר החלום והמוטיבציה שהנחילו בי.

ההרשמה לתכנית יוצאים לחיים 2018 החלה. הפעילות תחל בנובמבר 2017. לפרטים והרשמה מוזמנים לפנות לדפנה אופיר בטלפון 052-5721969.

 

יכול לעניין אתכם גם לקרוא את הבלוג של אלון "ריצה למרחקים ארוכים"

לעמוד הבלוגים >

need.png

צריך משהו אחר? כתוב לנו על כך