למידע רלוונטי לכם - בחרו:
חוכמת המסורטנים – הסרטן שלי, התיקון שלי
כתבת מערכת 25.05.2017

בליל חג שבועות נוהגים לקיים לימוד שנקרא "תיקון ליל שבועות". אנחנו לא הולכים לדבר על התורה ו/או על אלוהים, אנחנו רוצים לדבר על התיקון הפרטי שלכם. איזה תיקון עשיתם בעקבות הסרטן?

יכול לעניין אותך גם לקרוא את הבלוג "חוכמת המסורטנים שמשון הגיבור בכימו"

הסרטן מלמד אותנו הרבה על עצמנו ועל הסביבה. אחרי שהוא עובר, והרבה פעמים תוך כדי, אנחנו מרגישים צורך לתקן משהו בחיים והולכים על התיקון הזה בכל הכוח. בבלוג הקרוב אספנו את התיקונים שלכם, איך הסרטן עזר לכם לתקן משהו בחיים.

תיקון חברויות

רבים בקהילה הרגישו, במהלך ההתמודדות עם הסרטן, שחברים רבים פשוט נעלמו. יש מי שמבין אותם ויש מי שכעס עליהם, יש מי שהחליטו לשמור ויש מי שהחליטו לוותר. איזה תיקונים הקהילה ביצעה עם החברים?

מעיין החליטה לתקן את היחסים שלה עם החברות שלה וללמד אותן איך להיות חברות של מעיין החדשה, מעיין החולה.

מעיין (לזה זו מהסעיף הקודם) בחר דווקא לוותר על מי שוויתר עליו. הוא עשה רשימה של עשרה דברים שהוא תיקן (למד על עצמו מחדש).

להכניס שמחה לחיים

לא שהיינו אנשים מדוכאים לפני אבל שמחה לא הייתה משהו שחשבנו עליו ביום יום. אפשר לומר שלקחנו אותה כמובנת מאליה, אם היה אירוע משמח - שמחנו, אם הצחיקו אותנו – צחקנו, אם הפתיעו אותנו – הופתענו.

אייל החליט שהדרך הכי טובה להתמודד עם הסרטן היא לצחוק עליו. מהבאסה של גילוי הסרטן ועד לרגע ההחלמה ולאחריו הוא פשוט צחק על זה, ושלא תחשבו שזה היה לו קל. מאז הוא מלווה חולים ומחלימים ופשוט הורג את הסרטן מצחוק.

הכי כיף זה שחברים והמשפחה צוחקים ביחד איתנו. עדי הביאה את השמחה עד לפתח הבית.

"למדתי שהכי חשוב להסתכל קדימה לחייך ולצחוק הרבה", כרמית מתקנת. והיא לא עוצרת שם ומספרת שחשוב " לנצל כל רגע בחיים לטובתי ולטובת מי שאוהב ומעריך אותי. לדעת לתת ולקבל, לפתוח את הלב ולחבק".

קאתי היפייפיה מזכירה לנו ש"אין ייאוש בעולם, רק בשמחה אפשר לנצח".

אני לא הסרטן שלי

אחד הדברים הכי מרגיזים בסרטן הוא העובדה שמגדירים אותנו על פיו. אני כבר לא אדם, אני "המחלה". לכולנו נמאס מזה ויש מי שעשו מעשה והחליטו לתקן את המצב.

קרן לדוגמא פתחה חנות בגדים: " בתוך כל זה ידעתי שהגוף שלי חולה אבל הנפש בריאה. בשביל שהיא תמשיך כך, אני חייבת לעשות משהו בשבילי שלא מגדיר אותי כחולה אלא מגדיר את החלום שלי".

ללי החליטה לעזור לחולות אחרות ונאבקת על הנגשת שירותי אולטרסאונד לחולות ולחולים, תושבי הגליל העליון.

עידו הלך ללמוד וסיים, לימודי ליצנות רפואית. את הסטאז' הוא עשה בבית חולים בו הוא טופל.

גם אלון חזר לבית חולים בו הוא טופל והעביר שם הרצאה מעוררת השראה. נגלה לכם שהוא גם הוציא ספר שמספר על התמודדות שלו ועל איך עושים לימונים מלימונדה (רמז, צריך להזיע לא מעט).

בתיה האדירה, חלתה כשהייתה ילדה. כבוגרת, בעלת שיער שופע, היא החליטה לתרום אותו לייצור פאות כדי שנשים אחרות יוכלו ליהנות ממנו.

גיא, מהחברים הראשונים בקהילה שלנו, עבר שלושה סיבובים עם הסרטן שלו. אחרי קשר ארוך, שנגמר בשמחה, הוא החל ללוות חולים ומחלימים. הוא למד עבודה סוציאלית ואימון והיום הוא פשוט עוזר לכל מי שבקש.

אנחנו מדברים כאן הרבה על חשיבות התזונה בטיפול בסרטן. זיו לקח את זה כמה צעדים קדימה. אחרי שהחלים השלים את לימודי התזונה והיום, כתזונאי מוסמך, הוא אחרי על המטבח שמזין את החולים בבית החולים שיבא בתל השומר.

יכול לעניין אותך גם לקרוא את הבלוג של אנני "אני והסרטן כבר לא"

מאמצים חבר קרוב

אם דיברנו על חברים שנעלמו, יש מי שהחליטו לבחור בחברו הטוב של האדם.

רונה כתבה לנו "  אני רווקה ללא ילדים, יש לי אמא מבוגרת שגרה קרוב אליי וכמה חברות טובות אבל בסופו של יום, אחרי הכימותרפיה, חזרתי לבית ריק". רונה אימצה גורה והפכה ממטופלת למטפלת.

אביבית התקרבה לקיפר, הכלב שלה: "כשהוא מבקש לשחק אני קמה ולא משנה כמה עייפתי ושנמאס לי מהכל. אני אוהבת אותו עכשיו יותר מתמיד, הוא שם בשבילי, בלי שאלות פולשניות, בלי אנחות ומבטים וכמה טוב שהוא מחכה לי בבית".

פשוט לחיות

כמה פשוט, כך זה ממש לא ברור מאליו. הסרטן גורם לנו פתאום להבין שלא באמת חיינו לפני. עוד יום עבודה, עוד דרינק, עוד דייט, עוד יום עם הילדים מול הטלוויזיה. רבים מחברי הקהילה שלנו סיפרו שהסרטן תיקן אותם, הם פשוט התחילו לחיות.

ורד כתבה לנו "התחלתי להפסיק לדפוק חשבון: כמה זה יעלה? מה יחשבו עליי? החלטתי לחיות "מלא" ולהתמקד במה שעושה לי טוב (מבלי לפגוע באחרים כמובן)".

שרון סיפרה לנו ש"אמרו לי שאני עומדת למות אז התחלתי לחיות!".

לאסף נולד ילד תוך כדי הטיפולים. הוא החליט שהוא יכול לעשות הכל ולחזור לחיות. השילוב של סרטן וילד עשו לו את זה בגדול.

שחר שלנו התחילה לרוץ עד לניצחון על הסרטן שלה. לסיים את מרתון תל אביב חודש אחרי סיום הטיפולים זה ללא ספק למצות את החיים.

מכירים את מסכת ה"הכל בסדר אל תדאגו"? אז ריני החליטה להסיר אותה. איך אפשר לחיות עם מסכה כשכל שלך החיים מתהפכים???

היטיבה לנסח את תחושת החיים החדשים, יפית, "לומדת לעשות עוד צעד ועוד צעד, לפעמים נופלת וכאובה ולפעמים צומחת ומצליחהוממשיכה לצעוד, לגלות עולם חדש, ללמוד להרגיש מחדש, ללמוד לחיות מחדש".

שירן סיכמה את זה יפה " אפשר להגיד שהסרטן אכל לי את הבושה ואני עושה הרבה דברים שפעם לא היה לי אומץ לעשות".

הסרטן בא לנו ממש לא טוב אבל בראייה לאחור הוא לימד אותנו משהו על עצמו, יצאנו קצת אחרי בדלת יציאה מבית החולים. התיקונים הקטנים האלה הם בעצם שינוי עצום שרק הזמן יוכל לומר כמה הוא השפיע לנו על החיים.

אם גם אתם למדתם משהו חדש או שפשוט בא לכם לספר לנו את הסיפור שלכם אתם מוזמנים לכתוב לנו למייל info@tal-center.org.

חג שמח J

יכול לעניין אותך גם לקרוא את הבלוג של קרן "צאו לי מהסרטן"

לעמוד הבלוגים >

need.png

צריך משהו אחר? כתוב לנו על כך