למידע רלוונטי לכם - בחרו:
חכמת המסורטנים- לספר או לא לספר ואיך?
כתבת מערכת 30.04.2017

איך אנחנו אומרים תמיד? סרטן זה חרא! הוא תמיד מגיע באמצע החיים, הוא תמיד טורף את כל הקלפים ומוציא מאיזון. חלקנו הורים לילדים צעירים והסרטן הזה, מה לעשות, נדחף גם לחיים שלהם גם אם לא בחרו בכך.

יכול לעניין אותך גם לקורא את הבלוג של סוניה "תכנית חומש"

 

מהרגע שהילדים מתחילים לדבר הם לא מפסיקים לשאול שאלות: "מה זה?", "למה?", "איך עושים?"... השאלות הולכות והופכות מורכבות ואנחנו כבר חושבים איך להסביר להם את בואם של ילדים לעולם ואיך מדברים איתם על הגנה בזמן קיום יחסי מין.

עם השאלה שנעסוק בה היום לא חשבנו בכלל שנצטרך להתמודד, כי בכלל חשב שסרטן יהיה חלק מהחיים שלנו?! היום נדבר על שאלת השאלות: "איך לספר לילדים שלאמאבא יש סרטן?"

הקהילה שלנו עסקה בנושא הזה מספר פעמים ומכל מיני זוויות. היום ניתן לכם גם עצות מצוינות וגם המלצה לשני ספרים שיכולים לעזור לכם לספר על המחלה.

לאורך ההתמודדות, מהגילוי ועד לרגע זה, הפנו אתכם למומחים מסוגים שונים. אחד מבעלי התפקידים היה עובד/ת סוציאלי/ת. הקהילה שלנו ממליצה להתייעץ איתה/ו על הנושא ולהסתייע בהם ברגע האמת. הם כבר ראו וחוו ויכולים לתמוך בכם בתהליך. בנוסף בכל בית חולים ישנה גם מחלקה פסיכואונקולוגית וגם שם הפסיכולוגים יוכלו לעזור לכם באופן הניסוח, התזמון וההתמודדות.

עזרה נוספת יכולה להגיע דווקא מחוץ לבית החולים. בכל בית ספר יש יועצת. אפשר להתייעץ איתה ולהיעזר בה לדבר עם הילדים. לאחר שתספרו להם, היועצת תוכל להיפגש איתם על בסיס קבוע ולעזור להם להתמודד.

אם הילדים קטנים מידיי כדי להבין את משמעות מחלת הסרטן אפשר פשוט לומר שאמאבא לא מרגישים טוב, לא חייב לפרט. אפשר להראות את הצלקות, אם יש ולומר שזה מהטיפול אצל הרופא ושזה יעבור. גם הקרחת יכולה לקבל הסבר דומה.

המלצה חשובה שעלתה הייתה לא לשנות להם את אורח חייהם. להמשיך לקחת אותם לחוגים, לאכול ביחד כמו שהייתם רגילים ולצפות בתכניות טלוויזיה וסרטים ממש כמו לפני המחלה.

אם הילדים כבר יודעים לכתוב אפשר לקנות להם מחברת יפה בה יכלו לכתוב את כל מה שעובר להם בראש בכל הקשור לסרטן, החל מהצקות בבית הספר "לאמא שלך יש רק ציצי אחד" ועד הכעס על הסרטן, בדיחות שחורות או מה שעולה להם לראש. לייצר להם סביבת חלאס סרטן אוף-ליין. המחברת יכולה גם להיות מתנה שיקבלו "במעמד" שיחת הבשורה וגם דרך שלהם לשתף אתכם, בסופו של דבר בדברים שאולי יהיה להם קשה לומר פנים מול פנים.

כאשר מדובר בבני נוער ולא ילדים קטנים, קיבלנו המלצה להפנות אותם לקבוצת תמיכה לבני גילם. ההשתתפות בקבוצת התמיכה היא כמובן לאחר שהם מודעים לסרטן אך היא יכולה להוות קרקע טובה לשיתוף במה שעובר עליהם מבלי שירגישו שהם "מפילים" עליכם את "הצרות" שלהם. תזכרו שלפעמים ההתפרצויות שלהם בכלל לא קשורות לסרטן, הם מתבגרים, ככה זה, תזכרו איך אתם הייתם בגיל הזה.

אם השאלה מתי לספר גם מטרידה אתכם התשובה של הקהילה היא לספר מיד. לעשות זאת לפני שהשיער נושר ולפני שהם שומעים התלחששות ולא מבינים למה. חשוב, כך הקהילה מייעצת, להתאים את הסיפור לכל אחד מהילדים לפי יכולת ההבנה וההכלה שלו.

אם גם לכם יש טיפ מעולה שתפו איתנו ואנחנו נפיץ את הבשורה לקהילה. את כל הטיפים יש לשלוח לדוא"ל info@tal-center.org

ולסיום סיומת לא שכחנו את ההמלצות שלכם לספרים. הקהילה המליצה על שני ספרים אותם תוכלו לרכוש עבור הילדים כדי שיוכלו להבין יותר מה קורה בבית, מה עובר עליכם ומה ה הרגשות האלו שצפים להם.
1. סרטן, ולא כזה שיש בים של הסופרת סיון רוזן גטה.
2. לאמא שלי יש קרחת של הסופרת הדס אהרון כרמלי.
מכירים ספרים אחרים? ידעו אותנו! info@tal-cnter.org

 

יכול לעניין אותך גם לקרוא את הבלוג של יערה "התמודדות עם סרטן בעידן הדיגיטלי"

לעמוד הבלוגים >

need.png

צריך משהו אחר? כתוב לנו על כך