למידע רלוונטי לכם - בחרו:
לשמור על האהובים
רוית 02.03.2017

בסך הכל הייתי רוצה לראות את משפחתי הקרובה שמחה ומאושרת בחלקה, לראות את ילדיי תומכים אחד בשני ומחייכים מדי יום, לא לראות את הפחד שלהם בעיניים, הפחד שאולי אמא לא תחלים. רוצה לראות אותם מחייכים ומאושרים כפי שלא היו מעולם.


יכול לעניין אותך גם לקרוא את הבלוג של יפית "שני עולמות מקבילים"


היום זה בדיוק שנה מאז עברתי שתלת מח העצם. באופן אירוני משהו, אחותי תורמת מח העצם, חוגגת היום בר מצווה לבנה, עלייה לתורה. 
קמתי הבוקר עם כאבים בכל הגוף, בקושי יכולה להזיז את אצבעות הידיים. שכחתי לקחת אתמול משכך כאבים, לפני השינה ולצערי זאת התוצאה.
 ברגעים כאלו, אני שואלת את עצמי האם המחלה הזאת, הלוקמיה או כל סוג סרטן אחר, גורמים לך למות לאט לאט בסבל ובייסורים או שבאמת יש דרך יציאה מהמלחמה הזאת. בזמנים כאלה, כשהכל כואב ואתה מרגיש באפיסת כוחות, כל האנרגיות החיוביות נעלמות. ברגעים אלו, אתה מחפש נקודת אחיזה שתרים אותך למעלה, כי אף אחד מסביבך, לא יכול להבין מה המחלה הזאת עושה מבפנים ומבחוץ. היא הורסת כמעט כל דבר טוב שעוד היה לך להתגאות בו. הורסת כל חלקה טובה שאולי עוד נשארה לך או בגופך. מוחקת את כל ההנאות הקטנות שעוד היית נהנה מהן.

לפעמים, ביני לבין עצמי, אני מרגישה שאולי חליתי ובכך קיבלתי  מתנה שגרמה לי לראות כמה אנשים מסביבי תומכים בי. במשך כמעט שנה וחצי הם דואגים מדי יום ביום, מחזירים לי את כל האהבה שנתתי בעצמי, מהווים את הסיבה לקום כל בוקר מחדש ולחייך, מלאכים צצים אלי מכל עבר ומחזיקים לי את היד, מובילים אותי בדרך הבטוחה. אבל לפעמים, ברגעים הקשים באמת, עם כל העזרה והאהבה אתה מרגיש כל כך לבד, בסבל ובכאב, חושב מה הנוכחות שלך גורמת לסביבה שלך, כמה סבל וצער אתה גורם לקרובים אליך שנמצאים לידך מדי יום וצריכים לראות את חוסר האנרגיה שמוקרנת ממך, את העצבות, את החולי, את הנפש שמאבדת משפיותה.
בסך הכל הייתי רוצה לראות את משפחתי הקרובה שמחה ומאושרת בחלקה, לראות את ילדיי תומכים אחד בשני ומחייכים מדי יום, לא לראות את הפחד שלהם בעיניים, הפחד שאולי אמא לא תחלים. רוצה לראות אותם מחייכים ומאושרים כפי שלא היו מעולם. הם תמיד לצידי, עוזרים ותומכים, מחבקים ובוכים, מחבקים וצוחקים, התבגרו בעל כורחם באופן מהיר וחד. הלוואי ואדע שהם מקבלים ממני כלים נכונים, אבל אפילו את זה אני לא יכולה לומר ברגעים כאלו. יכולה רק לקוות שלא תשארנה בלבם הרך טראומות. יש לי משפחה מדהימה ויש לי בקשה אחת: שאצליח לשמור עליהם מכל רע. שאמשיך לראות אותם מחייכים עוד המון זמן. מצליחים בדרכם, מגשימים חלומות, והכי הכי חשוב - מ - א - ו - ש- -ר- -י- ם.
 ויש לי גם חלום.
בתוך כל הקושי היומיומי, הדמעות שלא נגמרות, השוני שמתחולל בגופי ובנפשי מדי יום, מבקשת שאוכל בעוד כשנה מהיום, לטייל עם משפחתי טיול משמעותי, שבו נהיה כולם ביחד, במקום שיהיה טוב לכולם, באווירה שונה ושמחה, טיול שלא נשכח לעולם.
 מתגעגעת לחיים שלי ומתגעגעת לעבודה היומיומית ולשגרת החיים, ולחיוכים הפשוטים מהדברים הקטנים, לגוף המשוחרר מכאבים, למשקלי הטבעי, לבריאותי המושלמת שהייתה קודם לכן.
מתגעגעת להכל ולכולם.

המלצה שלי לכל אחד ואחד מכם - תעריכו את ״המתנות הקטנות״ שקיבלתם בחייכם.

באהבה אין סופית,
רוית

 

יכול לעניין אותך גם לקרוא את הבלוג של סוניה "סרטן ואימהות"

לעמוד הבלוגים >

need.png

צריך משהו אחר? כתוב לנו על כך