למידע רלוונטי לכם - בחרו:
מאבדת שיער, לא את עצמי
ליאור 30.01.2017

הארכתי את השיער שלי, כבר תקופה נורא ארוכה, כדי לתרום לחולות סרטן. תכננתי להמשיך להאריך עד סוף החורף ולקראת הקיץ להתחדש בתספורת קארה חדשה, כדי שיהיה פחות חם.

יכול לעניין אותך גם לקרוא את מאמר המערכת "חוכמת המסורטנים - שמשון הגיבור בכימו"

 

בספטמבר האחרון (אחרי כמה חודשים של חולי ובדיקות) אובחנתי במחלת הודג'קין. הטיפול: כימו. אחד הדברים הראשונים שהרופא שלי הזהיר אותי, בין שלל תופעות לוואי ופינוקים נוספים, "את הולכת לאבד את השיער".
 החלטתי כמעט מיד – את השיער אתרום בכל זאת לפני שאתחיל עם הטיפולים. כמה שיותר קצר, כי גם ככה הכל ינשור. וברגע שהנשירה תתחיל – אני ישר מקצצת.
"את לא רוצה לשמור את השיער לעצמך? את לא רוצה פאה?" לא. לא נראה לי שאסתדר עם פאה. וגם: כל כך הרבה תכניות משתנות לי כרגע (צריכה להאט את הקצב בלימודים, הפסקתי לעבוד...), ההחלטה הזו עוד בשליטתי!
אז בתחילת חודש נובמבר הגיע הקארה ולקראת סוף החודש (בערך שבוע אחרי טיפול הכימו הראשון) התחילה הנשירה. הכרחתי את אבא שלי להגיע לביה"ח עם המכונה שלו ולעשות לי קצוץ. לו היה קשה ואני רק אמרתי לו "אבא, יותר!". בסוף היה לי קצת מוזר להסתכל על עצמי אבל אני לא שונאת את הקרחת (מינוס הרגישות לקור). היום אנחנו חיות בשלום. יש לי שלל כובעים חמימים לימי החורף, המקלחת התקצרה משמעותית ואין יותר "שטיח" שערות על רצפת החדר.
 אי שם באמצע החודש קיבלתי בדואר את תעודת ההוקרה על תרומת השיער. זה הגיע בדיוק בזמן כי בדיוק הייתי מאושפזת עם כל מיני סיבוכים. וזה עזר לי. המחשבה שאיפשהו עכשיו השיער שלי הופך לפאה ובקרוב יתאחד עם חולת סרטן אחרת שאצלה איבוד השיער הוא חלק יותר משמעותי בהתמודדות. ואני לא אצטנע בקטע הזה – השיער שלי היה מהמם!
אני יודעת שאיבוד השיער הוא חלק נורא קשה בכל הסיפור, להרבה בנות, אבל אני חושבת שלא צריך להתבייש בקרחת בכלל. תחשפו אותה בלי חשש! (גם אם אתן רק מחכות שהפאה תגיע). אנחנו מהממות בכל מצב!

 

יכול לעניין אותך גם לקרוא את הבלוג של בתיה "הופך קטן מול הסרטן"

לעמוד הבלוגים >

need.png

צריך משהו אחר? כתוב לנו על כך