למידע רלוונטי לכם - בחרו:
החדר האדום
טליה 22.01.2017

היום נפרדתי מהחדר האדום.
לא, לא הייתי ברחוב החלונות האדומים באמסטרדם, הייתי בחדר. חדר אדום. החדר שבשנה ורבע האחרונות היה מקום שביקרתי בו רבות. לעיתים פעם בשבוע, לפעמים בפעמיים. מקום ממנו ברחתי ואליו שבתי, כדי להציל את חיי.

החדר האדום הוא מוזנח, מיושן, בלי טעם וחן, בלי חדוות חיים, אך זה המקום בו נשמות טהורות ומיוחדות מחזירות אנשים לחיים.
שנה ורבע של טיפולים, כימותרפיים, ראדיותרפיים, תחת סכין, בלי סכין, הגיעו היום אל סופם.
סיימתי סיירת סרטן בגבורה. כשהביאו לי את הספרון למסיימות "עם הפנים לעתיד, החיים לאחר הטיפולים במחלת הסרטן, מדריך למחלימים" פרצתי בבכי.
15 חודשים בהם קרו כל כך הרבה דברים. 15 חודשים שהזיכרון שלי מסתכלת עליהם בנקודת האפס, עם הפנים קדימה, נראו לי נוראיים. 15 חודשים, שלמרות כל הרגעים שעברתי, והם לא היו פשוטים, לא הייתי מוחקת לרגע. 15 חודשים שאינם נתפסים וכל כך נוכחים.
כן חברים, קיבלתי מדריך למשתמש, ואני זקוקה לו לא פחות ממה שהייתי זקוקה למדריך למשתמש שקיבלתי לפני 15 חודשים.
הסערה חלפה ועכשיו צריך לסדר את החוף מחדש, להקים יסודות חדשים, עם הפנים לעתיד טוב יותר, נקי משקיות אינפוזיה, עשיר בחיים.
לפני ואחרי החדר האדום... אני אותו אדם שנכנס לחדר וגם אחרת אחרי שיצאתי ממנו. למדתי לסמוך, לעצום עיניים, לראות שמתחת לעטיפה מסתתרות מתנות נפלאות, למדתי להבחין בין טוב לרע, בין חברי אמת לבין עוברי אורח, למדתי מהי נתינה ומהי אהבה ללא תנאי. 
אני עם הפנים לעתיד, בצפייה לצמיחה, מודה לכל שותפי, חברי, אהוביי למסע.
מתחילה מסע חדש, המסע אל המחר.
אז והיום, היה שלום, החדר האדום.

 

יכול לעניין אותך גם לקורא את הבלוג של אנני "אני והסרטן כבר לא"

לעמוד הבלוגים >

need.png

צריך משהו אחר? כתוב לנו על כך