למידע רלוונטי לכם - בחרו:
מה היה אילו
שירה פרידן עו"ד 27.12.2016

"יש לך סרטן" – שיתוק, פאניקה, אימה, תקווה.
אני פוגשת חולי סרטן רבים, כל הזמן, כבר 20 שנה. אבל לא בנקודה הזו. אני פוגשת אותם בצומת אחרת. בדרך-כלל אחרי ההלם הראשוני, אחרי שהניירת נפרשה, אחרי שהופעל החמ"ל המטורף של הבירורים, אחרי שהתחילו כבר לנהל את הסרטן.

יכול לעניין אותך לקרוא גם את הבלוג של יערה "התמודדות עם סרטן בעידן הטכנולוגי"

 

אז הם פנויים קצת יותר לסימני שאלה שצצים בחלק מן המקרים: אבל התלוננתי, איך לא בדקו? אבל נבדקתי, איך לא מצאו? אבל ראו, איך לא טיפלו? ושאלות דומות של חולים שפונים אלינו למשרד, בתחושה שהייתה שם רשלנות רפואית. השאלות המטרידות מן הסוג של "מה היה אילו". המקום הזה מייצר מימד נוסף של התמודדות נפשית. אם רק היו מאבחנים קודם, אם רק היו מטפלים קודם, למה לא הקשיבו לי, למה בטחתי. הבלגאן הרגשי הזה הוא לא במקום האופטימיות או ההומור או החרדות (כל אחד לפי דרכו) – זו קומה נוספת.
כשהם אומרים שההתמודדות עם המחדל קשה עבורם לא פחות מאשר אבחון הסרטן – אני מאמינה להם. למה? כי אני רואה אותם, מקשיבה להם, והם אמינים. כי האמירה הזו חוזרת על עצמה במקרים רבים ומאחר ואני יודעת כמה צורבת האכזבה וכמה מכביד התסכול, כשבטחת ויצאת פגוע.
אני לא פסיכולוגית, אני עורכת-דין. אבל ייצוג נפגעי רשלנות רפואית מפגיש אותי פנים אל פנים עם ההיבטים האלה האנושיים, הטבעיים כל-כך, שהם חלק מהעניין. אנחנו לא פסיכולוגים, הטיפול שלנו במשרד, לצד ההקשבה וההכלה – הוא משפטי, מקצועי וענייני. אבל אנחנו גם מכירים במשמעות הרגשית שלו. ההיבט הזה הוא חלק מהעניין, נוכח בטיפול והולך אתנו הביתה.
בחלק מן המקרים, בתום הבירור, לאחר לימוד המקרה וההיוועצות עם מומחים – אנחנו מגיעים למסקנה שלא היתה רשלנות ואין מקום לתביעה. לא כל טעות היא רשלנות, ולא כל החמצה מצדיקה תביעה. ב"ריקוד" שלנו עם מערכות הבריאות, אנחנו מקפידים לא לפגוע בהן עם תביעות סרק. הדבר המעניין הוא שלעיתים קרובות הלקוח, זה שציפה שתהייה לו תביעה - שמח לגלות שהוא טעה. הוא לא יקבל פיצוי כספי, אבל זאת הקלה בשבילו לגלות שהנזק שלו הוא לא מיידי אדם ושלא ניתן היה לשנות את מצבו. יש לו שקט נפשי לפחות ב"פינה" הזאת. וזה חשוב.
ויש מקרים בהם התחושות מוכיחות את עצמן כנכונות - המחלה לא אובחנה במועד או שהתמונה הרפואית לא זכתה להתייחסות נכונה. במקרים אלה, הטיפול שלנו הוא השופר לזעקה של החולה, לרצון שלו לדאוג שזה לא יקרה לאחרים (משפט שחוזר על עצמו במקרים רבים) וכלי לדאוג עבורו ועבור יקיריו לפיצוי הכספי שמגיע להם.
יש את הרגע הזה, שבו לקוח יוצא מן המשרד, מודה ומעריך ואנחנו נפרדים. גם כאשר לקוח מסיים את הבירור המשפטי בלי תביעה אבל עם הקלה נפשית וגם כאשר לקוח נפרד בסופה של דרך ארוכה יותר עם פיצוי ותחושה שהוא עשה את מה שהיה צריך – בשני המקרים אנחנו מתרגשים. זו עבודה שאני לוקחת אותה איתי לאורך כל הדרך וזה לא תמיד קל, אבל זו פריבילגיה בשבילנו לעזור, כשאפשר, במקום המפגש שלנו עם החולים.
אתר משרד כספי סרור ושות': http://www.caspisror.com/ 

 

יכול לעניין אותך לקרוא גם את הבלוג של מורן "אז מה עכשיו? בירוקרטיה, סרטן ועוד"

לעמוד הבלוגים >

need.png

צריך משהו אחר? כתוב לנו על כך