למידע רלוונטי לכם - בחרו:
התמודדות עם סרטן בעידן הדיגיטלי
יערה 19.12.2016

מה לא נאמר או נכתב או צולם על סרטן? כל כך הרבה מידע, מחקרים, ספרים, סרטים, סדרות, פורומים, פורטלים ועוד ועוד.. מהרבה בחינות, וברוב המקרים, המידע הזה מבורך - הוא יכול לעזור לך להבין יותר על המחלה שלך, איך אפשר לטפל בה, להפוך לאקטיביים יותר בהתמודדות איתה, לצמצם את חוסר הוודאות ולהגביר את תחושת השליטה.

יכול לעניין אותך גם לקרוא את הבלוג של עו"ד שירה פרידן "מה היה אילו"

 

מצד שני, הרבה אנשים שאני פוגשת, חשים מוצפים מכל החומר, השיתופים, הסיפורים והעצות של אחרים ונשארים מבולבלים ולא בטוחים למה להאמין, "למה אצלנו זה אחרת" ו"מה לעשות עם כל זה בכלל?".
מטופלים רבים שאני פוגשת חווים את הסרטן בצורה שונה לחלוטין. ההתמודדות איתו מושפעת מנסיבות חיצוניות כמו למשל, סוג הסרטן, שלב הממאירות, סוג הטיפול הרפואי ותמיכה משפחתית וחברתית. גם גורמים אישיים פנימיים כמו חוויות העבר, דרך ההתמודדות עם משברים ומערכת האמונות האישית מבדילים בין אדם לאדם.
מבחינה זו, 'סרטן' היא מילה מתעתעת. כללית כל כך. כאילו אפשר, במילה אחת, לתאר כל כך הרבה סוגים של סרטן, דרגות חומרה שונות, סיטואציות חיים שונות. בעידן של 'רפואה מותאמת אישית', לעיתים קרובות קשה להבין איזה מידע רלוונטי למצב ולגנטיקה שלך, מהי מידת המהימנות של המידע והאם נכון או לא להסיק מכך משהו לגבי עצמך.
שיתוף רגשי של אדם אחר ברשת, יכול לעורר הזדהות והקלה כשאנחנו מגלים שהמחשבות והחששות שלנו מעסיקות גם אחרים במצב דומה, אך לפעמים, כך אני רואה מידי יום, יכול לעורר גם חרדה, לפתוח פצעים או ללחוץ על 'נקודות רגישות'.
גם אם מנסים להימנע מכך, ולא להיכנס לחיפוש אקטיבי אחר מידע, הרבה פעמים, נראה שיש משהו בסטאטוס הזה "חולה סרטן" שהופך אותך למטרה לעצות (גם אם לא ביקשת אותם) והרי מס' פנינים נבחרים, שחוזרים על עצמם במפגשים שלי עם מטופלים: "תחשבי חיובי","תאכלי X/Y/Z", "תעשה ספורט", "תעשי יוגה", "תרגע","שימי את זה מאחורייך ותעברי הלאה" מוכר לך? בתוך כל ה'רעש' הזה, קשה לפעמים לשמוע את עצמך, להקשיב לקולות הפנימיים ולברר איפה ה"אני" בתוך הסיפור.
שיתוף רגשי או התייעצות עם אחרים, יכולים לשמש מקור לתמיכה רבה. גם קבוצות שונות (כמו 'חלאסרטן' המצוינת), יכולות לספק מענה רגשי, מידע ותמיכה. אך חשוב לזכור כי כל אלו לא מהווים תחליף לקשר קרוב עם אדם שמכיר אותך, מבין אותך ורואה אותך לעומק.

רבים נוטים לבחור בבני משפחה או חברים למלא את תפקיד איש הקשר הקרוב. לשמור את הסרטן בבית, להגן אחד על השני. הבעיה מתחילה כאשר הקרובים אלינו, לא מסוגלים להקשיב לפרטים הקשים באמת ונוטים לגמד את החששות והמחשבות במילים כמו: "מה פתאום? הכל בסדר, תחשוב/י חיובי".

אז איך מתמודדים?
חלק מהתהליך ההתמודדות מול המידע הרב, הוא להבין מהם הצרכים שלך בכל שלב בדרך, לחפש ולמצוא את הדרך שלך להתמודד. חשוב לזכור, שאין "נכון ולא נכון", יש את מה שמתאים לך!
במידה וסיפורים של אחרים, או מידע באינטרנט וברשתות החברתיות דווקא מגבירים חרדה או מעוררים שאלות לגבי עצמכם, בוודאי אם קיימת תגובה רגשית חריפה לנוכח מידע שנחשפתם אליו, כמו הסתגרות, הלם, דיכאון, מחשבות אובדניות - מומלץ לפנות ליעוץ מקצועי!
בשיחה עם איש מקצוע, אפשר לתת ביטוי לכל המחשבות והרגשות, גם אם הן נראות לנו או לאחרים שטותיות או מביכות. אפשר לשמוע את עצמנו וללמוד מה מתאים לנו, מה הכי קשה לנו? מה הדרך האישית להתמודד? האם הדרך שבחרנו יעילה עבורנו? אם לא, אפשר לחשוב ביחד על דרכים שונות להתמודדות. טיפול מאפשר להתחבר מחדש לכוחות ולמשאבים פנימיים שלפעמים מתדלדלים בדרך.
המודעות ההולכת וגוברת בכל הקשור להשפעות הרגשיות של סרטן על חולים ובני משפחה. הדבר הוביל להתפתחות של יחידות פסיכואונקולוגיות ברוב המרכזים הרפואיים. באתר מפורסמת רשימת טלפונים של יחידות אלו - אל תהססו להתקשר.
בנוסף, קיימות קליניקות פרטיות של פסיכולוגים עם ניסיון בתחום האונקולוגי.
אל תישארו לבד עם המועקה והבדידות. פנו לטיפול!
שלכם,
יערה

 

יכול לעניין אותך גם לקרוא את הבלוג של מורן "על בירוקרטיה סרטן ועוד"

לעמוד הבלוגים >

need.png

צריך משהו אחר? כתוב לנו על כך