למידע רלוונטי לכם - בחרו:
אנחנו נרפא אותך
ד"ר רעיה ליבוביץ' 22.11.2016

יש לי משפט פתיחה מוחץ. בכל פעם כשנכנס אליי לחדר, לביקור הראשון, בחור צעיר עם סרטן אשכים גרורתי עם מאפייני סיכון טובים, ועוד בטרם התיישב בכיסא, אני מושיטה לו את ידי ואומרת לו 'שלום, אני ד"ר רעיה ליבוביץ, ואנחנו נרפא אותך'! האם יש בעולם משפט פתיחה נפלא מזה?

יכול לעניין אותך לקרוא גם את הבלוג של ד"ר מירב בן דוד "חיבוק אמיץ ממני אליך"

 

אני אונקולוגית במרכז הסרטן בבית החולים ע"ש חיים שיבא ומתמחה בגידולי מערכת המין הגברית והשתן. בדרך כלל, המטופלים שלי הם אנשים מבוגרים, קשישים ואפילו קשישים מופלגים, אך חולי סרטן האשכים הם תמיד גברים צעירים, שכן זוהי המחלה הממארת השכיחה ביותר בקבוצת הגיל הזו (מלבד לימפומה). כמו שאר מחלות הסרטן, היא אינה מבדילה בין ספרדים לאשכנזים, בין בחורי ישיבה לחיילים, בין בעלי משפחות לבין רווקים. אבחנה של סרטן אשכים – כמו כל סרטן אחר – מלווה תמיד במשבר גדול למטופל ולבני משפחתו, אך הטיפול בסרטן אשכים – גם כשהמחלה התפשטה אל מחוץ לגבולות האשך – מביא ברב המקרים לריפוי מלא.

סרטן האשכים תמיד תופס את הבחור, הגבר הצעיר, האב לילדים הקטנים, בהפתעה מוחלטת, ולעולם משבש את התכניות שהיו לו – אם זה תכניות הטיול הגדול אליו בדיוק התעתד לצאת, מבחני הסמסטר המלחיצים, החתונה, הצימר עם המישפוחה. הדרך לריפוי היא לעיתים ארוכה, לעיתים מחייבת מתן כימותרפיה במשלב, לעולם מחייבת טיפול בצוות רב-תחומי, ותמיד תמיד מאתגרת - גם את המטופל, גם את הרופאה שלו.....

תוך שאני מטפלת בהם, משתדלת בכל כוחי שלא לעשות ולו טעות קטנה אחת, אני גם צופה מהצד ב'בחורים' שלי, רואה איך הם מתגברים ומתמודדים, וכל הזמן לומדת מהם. תופעות הלוואי של הטיפול הן אולי דומות אצל כולם– הרגשה כללית רעה, בחילות, קרחת מבריקה, צלצולים באוזניים ונימולים באצבעות הידיים – אך החוויה משתנה מאחד לשני, ועמה משתנה גם השיח ואופי התקשורת בינינו. המחלה היא אולי דומה אצל רב הגברים, אך המסע האישי – תמיד שונה, תמיד ייחודי, ותמיד מרתק.

כתב לי מטופל יקר, בתום הטיפולים – 
'אינני סופר ואני לא מסוגל מתוך הרגע הזה לתאר את שחוויתי בחודשיים של הטיפולי. לא עבר זמן רב, ועל אף שלא החמצתי רגע אחד מהחוויה – רק זיכרון עמום נשאר ממנה. אפילו העוצמתיות שבחוויה חולפת ברגע. אני זוכרת אומללות איומה שטבעה לעתים בעצב וכאב נוראיים. אני זוכר רגעים ארוכים של סבל שהיה נדמה שלא יחלפו לעולם. אך הזמן....אני גם זוכר רגעים של אור בתוך החושך, רגעים של חיוך ואופטימיות יפה. רגעים של חמלה, הזדהות, דאגה ורגישות. רגעים שבלעדיהם הייתי לגמרי בתוך החושך'.
אני חושבת על הבחור הצעיר הזה, שכתב את המילים האלו, ועל כל שאר הבחורים והגברים שהכרתי במהלך שנות עבודתי. איש מהם לא בחר לחלות בסרטן אשכים, ואני מניחה שרובם ככולם היו בוחרים לוותר על החוויה הזו. אך אין לי ספק כי כל מי שהתמודד עם סרטן האשכים הפך אדם עמוק יותר, רב-גוני יותר, ואפילו – למרות הכימותרפיה, על אף הכימותרפיה - חזק ועוצמתי הרבה יותר. 

הפוסט מוקדש באהבה לע"ג, שהחלים וכבר בקושי מגיע אליי למרפאה.

 

יכול לעניין אותך לקרוא גם את הבלוג של רביב פלג "דמעות גדולות של גבר"

לעמוד הבלוגים >

need.png

צריך משהו אחר? כתוב לנו על כך