למידע רלוונטי לכם - בחרו:
אז מה עכשיו ?! על בירוקרטיה, סרטן, ועוד....
מורן, 25 29.09.2016

הסיפור שלי מתחיל בקיץ 2013, הקיץ בו חליתי בסרטן אלים. הוא היה כל כך אלים עד שנדרשתי לעבור כימותרפיה באופן מידי, מהיום למחר. אני, מורן, אשר חודשיים לפני מועד חתונתי, באמצע תקופת המבחנים, בגיל 24, הפכתי בין רגע מאישה בריאה לחולת סרטן. הרגשתי שהשמיים נופלים עליי, הרגשתי לבד ובעיקר הרגשתי מפוחדת עקב המציאות שנכפתה עליי ועתידי הלא נודע.

יכול לעניין אותך גם לקרוא את הבלוג של יערה "התמודדות עם סרטן בעידן הדיגיטלי"

 

אז מה עכשיו?!
מעבר להלם הראשוני שאחז בי כדיבוק, פעלתי כמו רובוט. חמושה בניסיון רב השנים במסגרת עבודתי במוסד לביטוח לאומי, הגשתי את כל הטפסים עוד לפני שבכלל הספקתי להקיא. ידעתי כי הנני זכאית לרשימה בלתי נגמרת של זכויות והטבות המגיעות לי על פי חוק: קצבת נכות, קצבת שירותים מיוחדים, קצבת ניידות עקב ליקויים בגפיים התחתונות, סל שיקום, תו חנייה לרכב נכה, ואפילו הנחות בארנונה, תחבורה ציבורית, סיוע בשכר דירה, חשמל ובמים.
קצרה היריעה מלתאר – אך למעשה, הייתי זכאית לשלל ההנחות, המתפרסות על פני לא פחות מ-19 משרדים ממשלתיים. ועוד לא אמרתי מילה על זכאות לפנסיית נכות מקופת הפנסיה, ביטוחי הבריאות, ואפילו ביטוח סיעודי מקופת החולים. בקיצור, חגיגה בירוקרטית של ממש, רק בלי החגיגה.
הטיפול במחלתי ארך למעלה משנה וחצי, במסגרתו שהיתי בבית החולים יותר מאשר בביתי שלי. המשפט הנצחי של הרופאים האונקולוגיים, "הכול בראש", חייב אותי להיאחז בטיפה של אופטימיות ולנסות להתמודד עם מר גורלי, ואולי לנסות להפוך אותו לקצת יותר מתוק. על מנת להעביר את הזמן ולחזור להתעסק בענייני דיומא שאפיינו את שגרת חיי, הצעתי לעובדת הסוציאלית במחלקה את שירותיי המקצועיים כעובדת של המוסד לביטוח לאומי. וכך, טיפין טיפין, נכנסו אל חדרי במחלקה מבוגרים, צעירים, חולים ומבריאים לטכס עצה בנוגע לאימפריית הבירוקרטיה, הלוא היא המוסד לביטוח לאומי.
להפתעתי הרבה, גיליתי כי חולים רבים לא מודעים לחוק ולהטבות המגיעות להם על פיו, ובמקרים מסוימים אף מוותרים לחלוטין על הסיוע הממשלתי, פשוט כי אין להם את הכוחות הפיזיים והנפשיים הדרושים להתמודדות מולם. חמושה בסיועם האדיב של עובדי הביטוח הלאומי, עובדי משרד הפנים ועובדי משרד התחבורה אשר שיתפו עמי פעולה, התחלנו לסייע ולהקל במעט על ציבור החולים במחלקתי, ללא כל עלות או תמורה.
אודה כי הסיוע לחולים אחרים אכן הסיח את דעתי מצרותיי, אבל בעיקר – ההרגשה הטובה של העזרה לאחר הפכה אותי אט אט לאדם בריא יותר, טוב יותר, והאמת – גם מאושר יותר. יש האומרים מעז יצא מתוק, ובהקשר האישי שלי – מן החולי יצאה שליחות של ממש ומכל הלב. הבטחתי לעצמי שגם בסיום הטיפולים, אמשיך ואעזור, ולו במקצת, במטרה להגיע לחולים נוספים אשר זקוקים לסיוע וייעוץ בעניינים אלו, אולם אין בכיסם ובכוונתם להעמיד סוללות עורכי דין.
בינואר האחרון הקמתי יחד עם ערן, ידידי לקבוצת "יוצאים לחיים" של עמותת "גדולים מהחיים", את פרויקט זוה"ר (זכויות והטבות רפואיות) לחולים אונקולוגיים. זוה"ר הוקמה על מנת לסייע לחולים למצות את זכויותיהם המגיעות להם כחוק, על ידי הפעלת מוקד מידע המעניק ייעוץ שאיננו משפטי, סיוע במילוי והגשת מסמכים. השירות מוגש לחולים אונקולוגיים ולמחלימים עד שנתיים מתום הטיפולים, על מנת לאפשר התאקלמות וחזרה לחיי שגרה. זוה"ר מעניקה סיוע המבוסס על ניסיון מקצועי ואישי בהתמודדות עם המחלה, ללא כל עלות, ובכל הקשור לזכויות וההטבות הנלוות מול הביטוח הלאומי וגופים ממשלתיים נוספים. אז אם גם אתם זקוקים לסיוע שכזה, נשמח מקרב לב להכיר אתכם!
אפשר ליצור אתנו קשר בכתובת המייל לקבלת מענה מיידי: Info@zoar.org.il , או לבקר אותנו באתר האינטרנט: www.zoar.org.il. הכי חשוב, תזכרו כי אתם לא לבד, צוות זוה"ר – וגם החוק – עומדים לצדכם ולשירותכם.

 

יכול לעניין אותך לקרוא גם את הבלוג של עו"ד שירה פרידן "מה היה אילו"

לעמוד הבלוגים >

need.png

צריך משהו אחר? כתוב לנו על כך