למידע רלוונטי לכם - בחרו:
דמעות גדולות של גבר
רביב פלג 19.07.2016

הוא ישב מולי ובכה בדמעות גדולות וגלויות של גבר מחוספס שלא זכה לבכות כבר שנים רבות. שתקתי והבטתי בו. לשנינו היה ברור שמעמד כזה מילים יוכלו רק להקטין ולקלקל. 
החולה האונקולוגי חש בידוד ובדידות, ניכור וזרות. נכון, הסביבה לרוב מאד תומכת ועוזרת, אבל השאלות הבלתי-פוסקות שלרובן ככולן אין תשובה של ממש, בגידת הגוף והנפש, מבול שוטף של רגשות, ותופעות-הלוואי לטיפול הקשה, מביאות את החולה הרבה פעמים לתחושה שעל הרפסודה הרעועה בלב הים השחור, יש מקום רק לעצמו.

יכול לעניין אותך גם לקרוא את הבלוג של ד"ר פריד "הומאופתיה לגוף ולנפש"

 

לאחר דקות ארוכות הוא הנהן בראשו ואמר :"כבר 3 שנים לא הרגשתי ככה. אני לא יכול להסביר לך או לעצמי איך אני מרגיש עכשיו"
כשנכנסתי לחדרו חצי שעה קודם, והצגתי את עצמי ואת "מרכז טל" והסברתי לו על הטיפול בשיאצו הוא הסתכל עליי במבט ריק וספקני. לא הייתה לו דעה או תגובה בנושא. למעשה, היה נראה שהוא נטול דעה או תגובה כלפי כל דבר בעולם כרגע, ומתוך כך גם נענה לטיפול – בלי רצון וללא התנגדות.

זה היה היום ה-34 לאשפוזו לאחר טיפול שמעט הסתבך. האחות האחראית במשמרת הפנתה אותי אליו וסיפרה על בדידותו ועל הכאבים הקשים מהם הוא סובל שבועות ארוכים, ונובעים ממקור הגידול המתפתח בגופו. גבר, על סף גיל הפנסיה, שעבד קשה כל חייו, עם סיפור משפחתי קשה וסבוך, שהעביר את כל ימי האשפוז בלי שביקר אותו איש. איש קשוח עם קעקועים על זרועותיו. תמיד מנומס ואדיב, מעביר את רוב שעות היום בישיבה לבד במרפסת המחלקה, והנה הוא פונה אליי ודמעות בעיניו. "אני מודה לך כל-כך, אתה לא יודע מה עשית לי"

אני יודע, זה נשמע פנטסטי, טוב מכדי להיות אמיתי, אבל הרבה פעמים כששואלים אותי איך משתלבים טיפולי השיאצו במחלקה קשוחה כמו מחלקת האשפוז האונקולוגי, אני עונה שזה כמו לנחות בלב מדבר עם משפך מלא מים. הצמא של החולים למגע, לקירבה, לרגיעה ולהקלה. הצורך בתמיכה ובהרגשת שותפות, תחושת אחדות מחודשת עם הגוף וחוויית המנוחה במעין "פסק-זמן" נדיר ומיוחל, מביאים את הטיפול בשיאצו למקום שאין יותר "נכון" ומתאים עבורו. אני מטפל כבר קרוב ל-15 שנים, שנה חמישית בתחום האונקולוגי, והיום אני חש שהטיפול שלי בשיאו.
לא, אני לא עושה ניסים, לא מרפא אף-אחד ואין לי שום סוד באף כיס של חלוק. אבל המפגש שלי עם חולים אונקולוגיים הביא את המפגש מטפל-מטופל, ואת הטיפול בשיאצו לשיאים חדשים. שיא הפשטות, שיא הצורך, המקום המתאים ביותר עבור הטיפול במגע, ועבורי כמטפל בשיאצו. במקום הזה חידדתי עד הקצה את ההבדל והשוני בין אמפטיה עמוקה ונקייה, וסימפטיה מיותרת ולא רצויה. במקום הזה הבנתי כמה מעט יכול לייצר כל-כך הרבה.

בטיפול בשיאצו אנחנו מפגישים בין לבבות באמצעות טיפול בהישענות. מפגש של מגע ושיחה בטיפול המאחד את הגוף והנפש. טיפול שעוסק בתקשורת – בתוך הגוף, ומחוצה לו – מטופל עם עצמו ומטופל עם המטפל התומך בו – שותפו.
התגובות לטיפול מדהימות, ובמיוחד לחולים הקשים יחסית, המאושפזים במחלקה. הקלה בכאבים, הפחתה ושיפור בתופעות-לוואי רבות, עבודת חיזוק הגוף ושיקום התנועה, הקלה במתח ובתחושות חרדה, האפשרות לפרוק רגשות ולשתף חוויות עמוקות, והמנוחה הנדירה, ולו הזמנית, מהמאבק הבלתי-פוסק בכל החזיתות. כל אלו תורמים לחולה בהשבת האמון בעצמו ובכוחותיו, ובהתמודדות עם המחלה הקשה.
האחיות מדווחות כי בימים בהם ניתנים טיפולים במחלקה החולים נינוחים יותר, יש הרבה פחות קריאות והמשמרת רגועה בהרבה. הרופאים חוקרים בסקרנות משותפת את התועלת ושמחים על שיתוף-הפעולה, והחולים, המעבירים מפה לאוזן את בשורת הטיפולים ותוצאותיהם, מחכים בקוצר-רוח לימים בהם אני נמצא במחלקה.

אני עובד במחלקת האשפוז האונקולוגי בבית-החולים "שיבא" בתל-השומר זו השנה השנייה בשליחות "מרכז טל" , וחש זכות גדולה להיות חלק מצוות המטפלים במרכז, החורט על דגלו את השילוב והשותפות. שילוב בין רפואה "קונוונציונאלית" ורפואה משלימה, ושותפות ומפגש בין מטפלים, המבינים את מקומם ואת מידת השפעתם, ובין מטופלים, הנמצאים בו-זמנית בפסגת ובשפל חייהם. מקווה שביחד נצליח להמשיך ולהשקות עוד פיסות של מדבר צחיח, בטוח כי נזכה להצמיח עוד שטחים ירוקים רבים, בשאיפה להמשך שיתוף-פעולה פורה ומוצלח.
בברכת הקלה, שלווה ובריאות טובה
רביב פלג

 

יכול לעניין אותך גם לקרוא את הבלוג של יערה "התמודדות עם סרטן בעידן הטכנולוגי"

לעמוד הבלוגים >

need.png

צריך משהו אחר? כתוב לנו על כך