אזהרה

האמת? אנחנו לא רוצים שתכנסו לכאן, אלא אם אתם צריכים. ו"צריכים", זה אומר שאתם או היקרים לכם עומדים לצאת למסע הפרידה.
ריכזנו כאן מידע מהותי שיעזור לכם להיפרד כמו שאתם רוצים, כמו שחשוב לכם, כמו שמגיע לכם. מבירוקרטיות וטופסולוגיות ועד המילים האחרונות שתרצו להשאיר.

MENUMENU
1

רעות

סיימתי טיפולים!

סיימת טיפולים?

סיימת טיפולים? צלצל בפעמון!

העלאת תמונה

סיפורים אישיים

הודיה | ינואר 27, 2019

אף פעם לא לבד

רק לסבלניים במיוחד, זה הולך להיות ארוך…

נובמבר 2015 כואב לי הגב, אני לא יכולה לשבת על הכסא. אני ניגשת למרפאה ומקבלת בלי שום בדיקה, הפניה לפיזיותרפיה. ככל שעובר הזמן אני מרגישה שההליכה שלי משתנה ואני צועדת כמו אישה בחודש תשיעי. עדיין לא מחברת בין כל הפרטים הישנים (גולה בצד האוזן שכאבה ומשהו מוזר במפשעות).

כעבור חודשיים של טיפולים שבועיים בפיזיותרפיה, מתחילה להרגיש כאבים בצלעות, צלעות תחתונות של בית החזה ותחושה לא נעימה באזור הכבד. ממשיכה בפיזיותרפיה שהאמת הקלה עליי מעט אך נותר כאב עמום בגב התחתון. הכאב בצלעות מתחיל להתגבר ובחודש מרץ החלו גדלות להן בשקט ובאיטיות שרשראות של בלוטות לימפה בצוואר. האמת שתוך כדי חליתי בשפעת אז מהפחד "מהאמת" קישרתי בין הדברים כדי לא לחשוב על הרע מכל.

באותם ימים אני מבחינה שצבע העור שלי החוויר ומשתנה וגם כשאני מחייכת וצוחקת עור הפנים לא חיוני. פניתי למרפאה והתלוננתי על הכאבים בצלעות, הופניתי לצילום חזה שיצא תקין. האמת שבשלב זה כבר התחילו ההזעות בלילה וניסיתי בכל כוחי להדחיק זאת כי עמוק בתוכי….

במאי חזרתי למרפאה, התיישבתי על הכיסא והתחלתי לבכות. אני זוכרת שאמרתי לרופא "אני לא יכולה להדחיק יותר" וחיברתי עבורו את כל הפאזל (הזעות, כאבי גב, כאבי צלעות וכמובן שרשראות לימפה בצוואר ובמפשעות). יצאתי מהרופא עם הפניה להמטולוג כי בדיקות הדם היו מדאיגות וכשהוא קם לחבק אותי הוא מברך אותי במשפט "והלוואי שאני אתבדה", כי כל הסימנים היו שם.

נשברתי. כאילו יש לי שותף לסוד הפנימי.

תוך פחות מחודש, עברתי בדיקת מח עצם וביופסיה בצוואר. כעבור שבוע מהביופסיה אני חוזרת לקפלן שיורידו את הפרפרים מהביופסיה, הגעתי לבדי כי ברור לי שהתוצאות לא מגיעות כל כך מהר וצריך רק להסיר את הפרפרים מהביופסיה. אני מתיישבת על הכיסא ויושבת מולי רופאה.

"התוצאות הגיעו כדאי שתפני לאונקולוגית שלך".

אני משיבה: "זה בסדר אני מעדיפה לבוא עוד שבועיים במילא יש לי תור…"

בתוך תוכי ברור לי ש… אז למה לא להרוויח עוד שבועיים בפנטזיה שאני בריאה.

היא שואלת אותי: "את יודעת למה נבדקת?"

השבתי: "כן…חשש ללימפומה…"

בלי לחשוב פעמיים היא מעדכנת אותי שהתוצאות חיוביות ושאכן יש לי לימפומה. אני זוכרת שהתגובה שלי הראשונה: " איזה מזל שבאתי לבד"!!!! יש משהו מחזק בלבד.

הסברתי שאני לא מעוניינת ללכת לאונקולוגיה היום ואלך כשכל התוצאות תהיינה מוכנות, למה צריך לעכל ולסבול כמה פעמים… חוץ מזה נעשיתי אלופה בלשבת על הכיסא מול רופא להסתכל עליו במעין סופר הקשבה אבל לעשות הכל חוץ מלהקשיב!!! לכן אחזור אחרי שאבין את המידע הראשוני וכדאי שאבוא עם מישהו שיקשיב כי אני…

כעבור שבועיים אני מגיעה לאונקולוגיה לקבל את המידע: לימפומה שהתפשטה לעצמות, לדם וכמובן איך לא…אם כבר זכית בפיס אז עד הסוף.. יש מעורבות של מח עצם. תודה לך אלוהים. למה לתת מתנה אחת קטנה? הרי אני אוהבת מתנות…אז לפנק עד הסוף!!!! תוך פחות מחמש דקות שאני עוד לא מבינה בכלל לאן נקלעתי היא ממליצה ללכת למחלקת IVF לשמור ביציות כי מי יודע מה יהיה אחרי הכימו…אולי ארצה ילדים…אולי….

סוף יום שוכבת על המיטה ומתחילה ב"טיפולי פוריות" לשימור ביציות. מה הקשר? אלוקים איפה אתה? מה עשיתי לך? מה יש? לא הייתי מספיק טובה? אז מה אם לא שמרתי שבת אבל עשיתי דברים אחרים טובים. טוב.. החליט לתת לי מתנה אני חייבת לסלוח לו, הוא בטח יודע מה הוא עושה.

תוך חודש עברתי טיפולי פוריות, שאיבה, עברתי לתל השומר וקיבלתי את כל המידע במלואו ממנהל המחלקה. הפעם הקשבתי והקשבתי טוב! התאבלתי כמה שעות על מר גורלי וכל החארטה… בכיתי לו, לאלוקים, עוד קצת. היה לי קשה לסלוח לו… למה זה מגיע לי? למה אני? למה?…הרי יש לי כבר דוקטורט בחיים האלה ולא חייב פרופסורה, אני צנועה, תואר דוקטור זה מספיק.

התחלתי טיפולים, כימו, ביולוגי, סטרואידים… השיער נשר, הקילוגרמים עלו ואני בינתיים השלמתי עם אלוקים.

הודיתי לו על הצי שעמד מאחוריי, מלפניי, מתחתיי ומעליי: על ילדיי המדהימים שנלחמו יחד איתי והרעיפו אהבה בלתי פוסקת, על המשפחה המושלמת שלי, בן פורת עליהם אחד אחד שסבלו את השיגעונות שלי כשאפילו אני לא סבלתי את עצמי. דודות, חברות נפש שהפכו להיות חלק בלתי נפרד ממני ועמדו דום לכל בקשה בכל שעה.

בן זוג שיחייה שהרעיף עליי אהבה בעודי שונאת את עצמי לדעת ונתן מעצמו גם כשהאגו שלי סירב לקבל.

המנהלת שלי שהפכה עולם כדי שארגיש יעילה וחיונית ולא השאירה לי זמן לדיכאון… ועוד חברים וחברות שמגלים עם הזמן שאוהבים אותך ורוצים בקרבתך. וככה הפכתי עשירה!!!

עשירה בצי של אהבה בימים של שנאה עצמית וכמעט שלא מסתכלת במראה.

בכוונה אני לא נוקטת בשמות. שומרת את כל האהבה אצלי "כי מה שסמוי מהעין יש בו ברכה" ואני שומרת את הברכה אצלי חזק. מי שסבל אותי בתקופה זו יסבול אותי עד גיל מאה.

אז בימים האחרונים לאחר בדיקת מח עצם וכימו אחרון לסבב, אני מקיאה את מה שאני עוברת לאט לאט, מקיאה כדי לנקות… ומאחלת לעצמי שזה הסוף שלו ושאלוקים סיים עם השיעורים בינתיים.

מאחלת לכולנו רפואה שלמה במהרה! חלאסרטן!"

כתבות נוספות בנושא

סיפור מבפנים

מרץ 14, 2019

היי אלופות ואלופים, אני מיה כץ גולן, אמא ל-3 ילדים בוגרים ו"בוגרת" סרטן בלוטת תריס, גרורתי לעמוד...

לא מוותרת על החלום

מרץ 14, 2019

ה-6.2.18 היה היום הכי הזוי, מאושר, מוזר, שמח וקשה שקרה לי בחיים. בבוקר אותו יום קיבלתי ליטוף...

הסרטן המעורר שלי

מרץ 14, 2019

לפני חמש וחצי שנים בערך, בגיל 36, לקראת סוף ההריון השלישי, גיליתי אותו. מיששתי אותו במקלחת. גוש...